שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ט׳)

והנה הרשב"א אלף רל"ג האריך בענין זה במה שהאריך להביא ראיה דהמקדש בקרקע מקודשת והביא מהא דאמרו בתוספתא דהמקדש בעיר הנדחת וביושבי' באשרה ובפירותיה דאינה מקודשת דהו"ל א"ה ומשמע הא סתם קרקע מקודשת והרב השואל שם האריך לדחות דעיר הנדחת הו"ל תלוש ולבסוף חברו וע"ז כתב הרשב"א דאם כוונתו דתלוש ולבסוף חברו הוה כתלוש והמקדש בבתים מקודשת דהו"ל תלוש ולבסוף חברו ורק משום דעיר הנדחת הוה ליה ע"ז ומשום חומר ע"ז נאסר ולפי זה כיון דעכ"פ קרקע עולם יש בה למה תהיה מקודשת הא קדשה גם בקרקע עולם והו"ל כמו מקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת ואף למ"ד דדעתה אפרוטה זהו משום דהפרוטה הוא בעין אבל בשאר ענינים אם מקדש בדבר הראוי ובשאינו ראוי אינה מקודשת דאמרינן דדעתה על כל מה שישנו שם ע"ש ואני תמה על הרב השואל דבאמת מה בכך שהוא מחובר וע"כ משום דמקיש הויה ליציאה וביציאה פסול במחובר ואם כן כל עיקר הפסול הוא משום דאינו בכלל ונתן ומחוסר נתינה ואם כן מה בכך שהוא תלוש ולבסוף חברו מכל מקום הא מחוסר תלישה ונתינה. אמנם בגוף ראיית הרשב"א מהתוספתא נראה לפענ"ד דבר נחמד דבאמת המהרי"ט בחידושיו לרי"ף קידושין פ"ק האריך לתמוה דמה שייך להקיש לענין מחובר הויה ליציאה הא שאני קידושין דעיקר הקידושין היא משום דמטי הנאה לידה וכמו שחוק רקוד לפני דמקודשת בהאי הנאה דמטי לידה ואם כן מה בכך שהוא מחובר הא סוף סוף מטי הנאה מחודשת לידה ע"ש. אך נראה לפענ"ד דהדבר תלוי במה שנחלקו הסמ"ע והט"ז חו"מ סי' ק"צ אי קידושין הוה כסף קנין או שווי ע"ש ובקצה"ח וא"מ סימן כ"ט והארכתי בזה בכמה תשובות ולפי זה אם נימא דבעי כסף קנין אם כן כל שהוא מחובר אינו יכול לקנות בו דמחוסר נתינה ולקיחה ביד ומה בכך דמטי הנאה לידה סוף סוף אי אפשי בנתינה ול"ד לשחוק ורקוד לפני דאותה הנאה שו"פ והו"ל כנותן פרוטה לידה אבל כאן מחובר שוה הרבה רק שאינו בתורת נתינה וא"כ חסר הנתינה ומה בכך ששוה פרוטה ויותר הרבה מ"מ לא נתן לה ושאני שחוק ורקוד לפני דהיא בקשה זאת והיתה צריכה ליתן לו פרוטה אבל שהוא יקדשה במחובר לא שמענו ואה"נ אם היתה מבקשת שיתן לה קרקע והוא נתן לה אפשר שתהיה מקודשת והרי בהנאת מחילת מלוה מקודשת גם כן (וצ"ע בזה אבל עכ"פ בשאינו שו"פ היא מתורת שכירות ועיין קידושין ס"ג ודוק) ועכ"פ קושית מהרי"ט לפענ"ד ל"ק כ"כ ולפי זה נראה לי ברור דאם נימא דתלוש ולבסוף חברו הו"ל כתלוש רק שיש בו קרקע עולם גם כן הרי באמת המקדש במלוה ופרוטה מקודשת ולמ"ד אינה מקודשת הוא משום דדעתה אמלוה והיינו דוקא במלוה דלא מטי הנאה מחודשת לידה שכבר הלוה לה וכיון שדעתה אמלוה שחשוב הרבה יותר מהפרוטה כמ"ש רש"י בסנהדרין דף י"ט ואם כן במה תתקדש אבל כאן בקרקע באמת מטי הנאה לידה רק שצריך כסף קנין וכל שיש לה כסף קנין בתלוש ולבסוף חברו שוב מקודשת גם בהקרקע עולם שהרי באמת מטי הנאה לידה ודוק היטב ולכך צריך להשמיענו בעיר הנדחת דאסור בהנאה דאף שקידש בקרקע עולם ובתלוש ולבסוף חברו אינה מקודשת דליכא הנאה ולא כסף קנין ודוק היטב. והנה הרמב"ם פ"ו ממעילה ה"ח כתב נתנה ע"ג חלון שבתקרה ולא חברה לא מעל עד שידור תחתיה בשו"פ שאין זה הנייה הניכרת והנה בעש"ק אמור שנת תרי"ט הקשה אותי אחד מהתלמידים על דברי הרמב"ם שבמעילה דף כ' אמרו שאני כאן דהנאה הניכרת לעינים היא וכאן כתב הרמב"ם דאין זה הני' הניכרת לעינים וע"ז השבתי דשמא התם רצה לדחות דברי רב ולא תסייעי' לי' אבל לפי האמת דקיי"ל כרב שוב א"צ לומר הנאה הנראית לעינים בעינן וע"ז הקשה דאכתי קשה דמשמע מהרמב"ם דאם היה הנאה הניכרת ל"צ שו"פ והרי בש"ס לא אמרו כן והשבתי דלק"מ דאם נימא דתלוש ולבסוף חברו דינו כמחובר ואינו מועל וע"כ משום דהנאה הניכרת הוה ואם כן זה הוה כתלוש מחמת המראה וע"ז בעי שו"פ דגוף הבית הוא מחובר רק דהמראה הוה הנאה וע"ז בעי שו"פ אבל לפי מה דקי"ל כרב א"כ אף שאינו שו"פ עכ"פ נהנה מכל הבית ע"י המראה ובודאי שו"פ ולכך הוצרך הרמב"ם לומר דאין זה הנאה הניכרת ודוק היטב. והנה בערכין דף ל"ג אמרו ויצא ממכר שומע אני אפילו עבדי' ומטלטליו ושטרי' ת"ל בית ועיר אחוזתו וקשה אם נימא דבית הו"ל כתלוש והוה כמטלטלי ועיין ש"ך סי' צ"ה ובמ"א סי' תרל"ז ואם כן איך ממעט מבית מטלטלי וגם עיר אינו רק ע"י הבתים והרי הבתים לא הו"ל כקרקע ועיין בשו"ת רשב"א סימן אלף רל"ג הנ"ל ואם כן איך ממעט מעיר ובית דמטלטלי אינו כמכר וגם לענין עבדים קשה דאם נימא דבמילי דאורייתא עבדי כמקרקעי אם כן איך ממעט לי' מעיר ובית וצ"ל דעיקר המיעוט היא דעיר ובית לא ניידי וניהו דהוה כתלוש ולבסוף חברו ולא הוה כקרקע מ"מ ניידי לא הוה אבל עבדים ושטרות ומטלטלי דהם ניידו לכך אינם בכלל עיר ובית וז"פ: