שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ח׳)

והנה במ"ש הכ"מ דהרמב"ם פסק דתלוש ולבסוף חברו הוה כתלוש דוקא בע"ז משום חומרא דע"ז הנה מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רל"ג שהרב השואל רצה לומר כן ולהרשב"א לא מסתבר כלל לומר כן ע"ש והנה הרשב"א כתב שם דדוקא תלוש ולבסוף חברו אמרו אבל תלוש ולבסוף נטעו בודאי הוה מחובר ובאמת שכ"כ התוס' בחולין דף ט"ז ד"ה לענין ע"ש ולפענ"ד ראיה ברורה לזה ממה דמבואר בש"ע חו"מ סי' קע"ה סכ"ו דאם המצרן רוצה לנטעה יכול לסלקו וביאר הסמ"ע דהנטיעה יותר מושרש בקרקע יותר מבתים ועיין ט"ז שם שחולק על הסמ"ע ולפענ"ד מהתוס' והרשב"א הנ"ל מבואר דנטיעה חשיב מחובר ממש יותר מבתים ואם כן ראיה ברורה להסמ"ע בזה וגם מ"ש הרשב"א דבבטלו ודאי הוה מחובר לכאורה קשה במה שהקשו בתוס' מבונין בחול ואח"כ מקדישין וכתבו דלמ"ד תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי אתי שפיר וקשה טובא הא שם בודאי בטלו דהקדש א"י לתלוש ועובר בלאו דאסור לקלקל שום דבר מהקדש ואולי כיון שצריך לחלל על הקדש שוב מותר לתלוש כדי שיהיה יוכל לחלל והוה השחתה ע"מ לתקן דמותר ועיין ברמב"ם ובטוש"ע או"ח סי' קנ"א ובזה יש לכוין מ"ש התוס' דכאן ודאי הוה כתלוש ע"ש ובשיטה מקובצת ולכאורה תמוה דמ"מ כל תלוש ולבסוף חברו כל שלא בטלו הוה כן ואף דכאן מוכרח לתלוש מכל מקום לא מסתבר כ"כ לחלק ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ בטלו לא שייך בזה ודוק היטב ועיין שעה"מ פ"ג מאישות ה"ג ועיין בסוגיא דתקפו כהן דמסקינן דמסותא הוה כקרקע אף דהוה תלוש ולבסוף חברו ואולי מסותא הוה חפירה בקרקע ממש ועכ"פ בזה יש לפרש מה שתמוה שם בסוגיא דבתחלת הסוגיא היה ס"ל דמסותא מטלטלין הוה ואח"כ מסיק דמסותא הוה קרקע ולכאורה לא יתכן שיחלקו במציאות ולפמ"ש יש לומר דמסותא הוה תלוש ולבסוף חברו ובתחלה ס"ד דמקרי תלוש ולבסוף מסיק דהוה כמחובר ודוק היטב. והנה במעילה דף כ' אמרו בנאה בתוך ביתו אינו חייב למה לי עד שידור תחתיה כיון דשנייה מעל אמר רב כגון שהניחה עפ"י ארובה והנה רש"י פירש שני פירושים כגון שפחתה וחתכה א"נ שבנאה בבנין מעל שהרי שינה אותו ומשמע מלשון השני שכל שבנאה בבנין שינה אותו ואני תמה ע"ז דבב"ק דף כ"א ע"ב כתבו בתוס' ד"ה והוא לתמוה על רש"י שכתב דאם קבעה בבנין הוה שינוי ואמאי והא הוה שינוי החוזר לברייתו והרי כאן משמע דאם בנאה הוה שינוי וצ"ל דהתוס' מפרשו כפירוש הראשון שברש"י וכ"כ במעילה ד"ה ולמה קס"ד השתא דבנאה מיירי שסתתה ותקנה דהוה שינוי אבל אכתי תמוה דדברי רש"י בפירוש שני יותר מבוררין דהרי הש"ס קאמר סתם דשניא מעל וראיתי בשיטה מקובצת בב"ק שם שהביא בשם מוהר"ש בן חכים שכתב דכל שקבעה בבנין חשוב שינוי טפי כיון דבטיל לי' אגב ארעא וחשוב כקרקע ועיין בשיטה שם מ"ש בשם הרשב"א ומ"ש בשם הרא"ש דמיירי בסתתה ומהתימה שלא הזכירו מהך דמעילה ובאמת בהך דגזל מריש וקבעה בבנין דמפני תקנת השבים אינו מחזיר מבואר דאף בקבעו בבנין אינו מקרי שינוי לקנות וצ"ע על הר"ש חכים וגם על רש"י במעילה בפירוש השני מיהו על רש"י יש ליישב דדוקא לענין מעילה מקרי שינוי אבל לקנות לא חשוב שינוי אבל על השיטה בשם הר"ש קשה דמשמע דמקרי שינוי לענין קנין וצ"ע הא דאמר במעילה שם וכיון דבני לה מעל לימא מסייעא ליה לרב דאמר רב המשתחוה לבית אסרו והיינו דחשוב כתלוש וקשה דא"כ למה חשיב שינוי דהא כל הטעם היא להר"ש בן חכים משום דבטלי' לארעא וחשוב כקרקע והלא לרב חשיב כתלוש וצ"ל דלענין מעילה שאני דמכל מקום נשתנה וכמ"ש ודברי הר"ש צ"ע. והנה לפמ"ש התוס' בב"מ נ"ד הנ"ל ד"ה הקדש דאם לא הי' הקדש סופו לעקור מקרי תלוש אף למ"ד דתלוש ואח"כ חברו מקרי מחובר ע"ש ואם כן קשה מה ראיה לרב דלמא בכ"מ הוה כמחובר ושאני כאן דבאמת לא ידע שהן אבני הקדש ואם כן לא חשיב מחובר דסופו לעקור דהא הם הקדש וצריך לומר כיון דקנאו בשינוי אין סופו לעקור ואף אם נימא דלא קנאה כל שבנאה שייך עכ"פ מפני תקנת השבים ולא צריך לעקור ושפיר פריך ודוק היטב. וראיתי בחגיגה דף י"א דאמרו מכדי שנויי שניה מה לי דר מה לי לא דר ופירש"י שם דשניא ע"י שסתתה וקבעה ומשמע דבלי סתתה לא קני ע"י הבנין אמנם לפמ"ש יש לומר דגם רש"י מודה דמעל אף בלי סתתה ובחגיגה כתב רש"י דקנאה בשינוי וצריך להיות סתות דוקא ובמעילה וגם בב"ק כתב רש"י לענין מעילה וזה מעל אף בלי סתות ודוק היטב. אך מה דצ"ע אצלי על חילוף הגירסא דבב"ק אמרו דשמואל אמר דמונח עפ"י ארובה ובחגיגה ובמעילה שם אמרו כן בשם רב ובמעילה אמרו דמסייע לרב ומשמע דגירסא שמואל היא עיקר דאל"כ לא שייך לימא מסייעא לי' לרב ומצאתי להגאון מוהרי"פ בהגהותיו במעילה שהרגיש בשינוי הגירסא מב"ק למעילה וכעת צ"ע ועיין בקצה"ח סי' ש"ס ס"ק ב' וכבר קדמו הב"ע בקושיא זו ע"ש.