שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ב׳)

נסתפקתי במ"ש הש"ך בחו"מ סימן צ"ה סק"ח להכריע דבמידי דאיסורא הוא דאמרינן דתלוש ולבסוף חברו הוה כתלוש אבל לענין ממון דינו כמחובר ע"ש וגם מצד הסברא נראה כן דכל מילי דממון דיינינן כאשר הוא לפנינו לא כאשר היה או שיהיה אח"כ לפ"ז היאך הדין אם נתערב ממון עם איסור ביחד ואיך נדייני דייני להאי דינא אם אזלינן בתר ממונא או בתר איסורא. והנה לכאורה הדבר מבואר במעילה דף ב' דפריך הש"ס וכי בני לה מה הוה לימא מסייע לי' לרב דאמר השתחוה לבית אסרו וקשה ניהו דהוה דינו כתלוש הא מעילה חייב קרן וחומש וקרבן מעילות ולפ"ז מה שהוא חייב קרן זה ודאי דבית דינו כמחובר ולא שייך ביה לחייבו בנהנה לבד בלי פגם ואף דמזיק בהקדש פטור ורק במעילה חדשה תורה דחייב בנהנה בשו"פ ולפ"ז במחובר דלא שייך מעילה אין חייב בקרן וחומש ואם כן גם לענין איסור מעילה לא שייך לומר דיהיה דינו כתלוש דכל שאינו בקרן וחומש לא שייך קרבן מעילות כמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ט ע"ש וא"כ גם לרב לא ניחא לענין מעילה והיא לכאורה קושיא נפלאה וע"כ דאף דפתיך ממונא אזלינן בתר איסור. ומיהו ע"ז יש לדון דכל האיסור אינו בא רק בשביל הממון שנהנה ופגם בשו"פ ואם כן אדרבא עיקרו ממון וא"כ הקושיא תמוה מאד. אך אחר העיון הדבר נכון דהרי שם קאי בנטל אבן או קורה ומניחו בתוך שלו והניחו עפ"י ארובה ואם כן זה הוה ככותל בנין דבזה כתב הש"ך דהוה דינו כתלוש אף לענין ממון רק בבית כלו דינו כקרקע א"כ שפיר מסייע לי' לרב דבכה"ג שאינו רק אבן או קורה פשיטא דהוה דינו כתלוש ובפרט שיוכל לחזור וליטול ועיין בתוספת ב"ק דף כ' ע"ב שהקשו דהו"ל שינוי החוזר לברייתו וא"כ פשיטא דדינו כתלוש אך לפ"ז יקשה בהא דקאמר הש"ס לימא מסייע לי' הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל ושם הוה בית וא"כ מאי מסייע לרב הא בית דינו כמחובר ולמה ימעול וצ"ל דבאמת הנאה הנראית לעינים אסרה תורה והיינו דלעולם דינו כמחובר ואפ"ה אסור לזה אמר דלימא מסייע ליה והיינו דבאמת הוה דינו כמחובר ואפ"ה מעל משום דהוא הנאה הנראית לעינים. ובזה מיושב היטב קושית התוס' ד"ה הדר דלמה לא משני הנאה הנראית לעינים אסרה תורה ולפי מה שכתבתי באמת זהו דאמר הש"ס דלימא מסייע ליה לרב ועל זה דחה ר"ל דבנאו ולבסוף הקדיש לא אסור אף בהנאה הנראית לעינים וכעין מה שכתב התוספת בעצמם (ויש שם טעות סופר בתוס' במ"ש וי"ל דאף דבנאו ואחר כך הקדישו ס"ל דלא מהני אלא משום הנאה הנראית לעינים כפי מה שהגיה הבה"ז וצ"ע מה לשון אף ולפענ"ד צ"ל בהיפך דאף בהקדיש ולבסוף בנאו נמי בעינן הנאה הנראית לעינים ע"ש ודו"ק) איברא דצריך ביאור מה ענין הנאה הנראית לעינים דיהיה אסור בזה כיון דאין מעילה במחובר וגם קשה כיון דבאמת בהדיוט כה"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור רק באיכא שחרורא דאשייתא מגלגלין את הכל כמבואר בחו"מ סי' שס"ג לדעת קצת פוסקים וא"כ עכ"פ הנאה הנראית לעינים לא שייך כאן דהנאה גופא לא אכפת לן וא"ל דשאני מעילה דהתורה אסרה הנאה אף שלא פגם כל שנהנה בשו"פ דא"כ מה מקשה הש"ס בב"ק דף כ' זאת אומרת הדר בחצר חבירו שלא מדעתו חייב להעלות לו שכר ואיצטריך לשנויי דהקדש שלא מדעת כמדעת דמי ולמה לא משני בפשיטות דמעילה שאני דנהנה אף בלי פגם וחסרון מעל כל שנהנה בשו"פ כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעילה וע"כ דהקדש לא עדיף בזה מהדיוט וא"כ למה יאסר הנאה הנראית לעינים כל שאינו חסר ומעילה לא שייך במחובר וצריך לומר דכיון דמשני שם דהקדש שלא מדעת כמדעת דמי והיינו משום דאיכא דעת שכינה וביאור הדברים כתבתי בתשובה אחת דבאמת זה נהנה וזה לא חסר לא מותר לכתחלה כל שהי' יכול לשכרו אף שהוא גברא דלא עביד למיגר כמ"ש המרדכי וכן קי"ל בש"ע סי' שס"ג ס"ו בהג"ה ובגליון הש"ע כתבתי דצ"ע דלא נזכר דברי התוס' בב"ב דף י"ב ע"ב ד"ה כגון שחולקין על המרדכי וצ"ע ולפ"ז בשלמא בהדיוט כל שדר שלא מדעתו שרי בדיעבד שכבר עבר אבל בהקדש דאיכא דעת שכינה והו"ל כאילו התנה שלא יהנה בלי שימעול כמ"ש בשיטה מקובצת שם וא"כ שוב הוה כלכתחלה שאין לכופו לעשות כן בחנם ולפ"ז גם כאן כל של"ש הנאה הנראית לעינים שפיר אסור דהני לכתחלה א"י ליטול קורת הקדש ולהניח ע"פ ארובה דהרי נצרך להקדש ויכול להנות ממנו ואיכא דעת שכינה ולפ"ז זהו בקורה אבל בבית שפיר אמרו דלא שייך הנאה הנראית לעינים דהרי ההקדש א"י להשכיר למידר ביה דהרי מעל בו וכדאמרו בערכין דף כ' וא"כ כל דלא יכול להנות מה אכפת ליה במה שזה דר בו ובכה"ג כיון שכופין על מדת סדום ל"ש לאסור אף שיש הנאה הנראית לעינים רק בהקדישו ולבסוף בנאו הוא דאסור דהוה תלוש מעיקרו וז"ב ודו"ק