שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (ד׳)

והנה לפמ"ש הפ"י בס"פ במה מדליקין דהא דאמרו דטלטול משום הוצאה הוא דוקא באם מטלטל לצורך גופו או מקומו אבל מחמה לצל לא שייך לגזור משום הוצאה דהו"ל מלאכה שאצל"ג אף אם יוציאנו דא"צ לגוף ההוצאה ושם אסרו משום דדמי לעובדא דחול ע"ש וא"כ אתי שפיר דברי הרמב"ם דהרמב"ם רצה לתת טעם למה שאסרו מחמה לצל וזה אינו רק משום עובדא דחול. ובזה הי' מיושב כל קושית הראב"ד אבל הרמב"ם מדויל ידיה משתלם דהרמב"ם פסק דמשאצל"ג חייב כמ"ש בפ"א משבת ודו"ק: ובגוף דברי הרמב"ם והראב"ד בטעם הטלטול אני תמה דלכאורה הדבר מפורש דלא כראב"ד דהרי בריש לולב וערבה פריך בש"ס מכדי טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת ומשני גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר והדבר תמוה דלשיטת הראב"ד דטלטול מוקצה משום הוצאה נגעו בה א"כ כיון דהש"ס מקשה מכדי טלטול בעלמא ולדחי שבת צריך לומר ע"כ דאף דגזרו משום הוצאה ואף במקום מצוה גזרו על הטלטול כמ"ש פרק מפנין דאוצרות אסור לטלטל אף במקום מצוה דהכנסת אורחים וביטול בית המדרש אפ"ה לא הי' לחכמים לאסור בביטול מצוה קבועה של תורה וחכמים לא אסרו בכה"ג כיון שהיא מצוה קבועה מן התורה ביום זה לא שייך לגזור וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לסוכה שם באורך וא"כ כיון דלא חיישינן לגזירה דשמא יעבירנו א"כ מה חידש רבה גזירה שמא יעבירנו ואף דחשו שמא יעבירנו לפי שילך ללמוד מכל מקום כל דסתם טלטול ג"כ גזרו שמא יעבירנו או הוצאה דהכל אחד הוא ואפ"ה לא גזרו בזה כיון שהיא מצוה קבועה א"כ פשיטא דלא גזרינן שמא יעבירנו וע"כ דאיסור הטלטול הוא בשביל הנך טעמים דרבינו הרמב"ם וא"כ בכה"ג דהיא מצוה לא שייך כלל כל הנך טעמים דאינו עושה לשם מלאכה רק לשם מצוה ולא שייך ביה עובדין דחול ויהיה ניכר השביתה וכבר כתב הריטב"א דמשום עובדא דחול הותר לשם מצוה ושפיר מקשה דעל הטלטול לדחי שבת ול"ק קושית הריטב"א דכאן ניכר המצוה הקבועה ולא שייך עובדין דחול ולא יבא לעשות מלאכה וגם ניכר השביתה וכל מה שעושה הכל יודעים דהוא בשביל מצות לולב וע"ז חידש דמכל מקום שייך כאן משום הוצאה משום דע"י שאינו בקי יעבירנו ארבע אמות וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים. וליישב דברי הראב"ד שלא יהיה מוקשה כ"כ נראה לי דגם הוא מודה דכל דל"ג משום הוצאה במקום מצוה קבועה לא גזרינן שמא יעבירנו בשביל שילך אצל בקי ופשיטא דמשום חשש זה לא הי' מתחיל לתקן כיון דעל הטלטול לא גזרו במקום מצוה קבועה רק דכיון דבשופר ומגלה תקנו משום גזירה שמא יעבירנו ושם לא נאסר הטלטול דשופר אינו רק מלאכתו לאיסור כמ"ש התוס' בשבת דף ל"ו ולשיטת רש"י שם מקרי מלאכתו להיתר ומכ"ש מגילה דבת טלטול היא דכתבי קודש היא וכמ"ש הריטב"א בהדיא ובתשובה הארכתי בזה על מה שאסר בשכנה"ג לטלטל המגלה בשבת והבאתי דברי הריטב"א הנ"ל וא"כ כ"ש דמותר לטלטל ולא שייך כלל הגזירה בדבר שמלאכתו לאיסור עכ"פ לצורך גופו ומקומו שרי וא"כ שפיר גזרו בזה שמא יעבירנו דילך ללמוד אצל בקי וא"כ אף בלולב דלא גזרו בזה לטלטל המשיכו תקנה שלא לצאת בו כיון דכבר תקנו דבמידי דמצוה חיישינן שמא יעבירנו וזה לדעתי מה שסיים כאן והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה והיינו דמשום כך המשיכו התקנה גם על זה וכמ"ש הרא"ש פ"ב דגיטין גבי זמן בגיטין דאף בזמן הזה דל"ש החיפוי בשביל מיתה המשיכו התקנה ועשו סניף ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד מה שהקשה בשו"ת בית יעקב מדוע לא סיים הש"ס והיינו טעמא דהזאה דהוא ג"כ משום שמא יעבירנו ולפמ"ש אתי שפיר דבהזאה דהוא משום מתקן גברא כמ"ש רש"י במשנה דאלו דברים שם ורק דמשום הפסח הי' להם לדחות וכעין מ"ש רשב"א כאן דבמקום מצוה קבועה לא הי' להם לגזור וא"כ פשיטא דשייך הגזירה דשמא יעבירנו דכל שגזרו משום העברה שוב אסור משום מתקן ודו"ק ויש להאריך שם ואכ"מ: