שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ט (ד׳)

ובאמת מ"ש דר"ח מטביל ונפיק ביה כתבו התוס' בסוכה דף מ"ו דהכוונה דמטביל ביה היום ונפיק למחר והוא תימה דהיום ודאי אסור והכוונה בלילה היה מטביל דבלילה לא אתקצאי דביום הראשון כל היום אתקצאי אף לרב כמ"ש התוס' בביצה דף ל'. אמנם בגוף הדבר דאמר דמטביל ונפיק ביה באמת יקשה דלמה לא המתין עד לאחר שיצא בו וא"ל דאז כבר אתקצאי דזה אינו דהא מיירי בהתנה שלא יהיה בודל ממקצתו בבה"ש וכמ"ש התוס' שם וא"כ מותר אף בכה"ג. אמנם נראה דבאמת כיון שהוקצה על יום שני ג"כ רק שעל מקצתו התנה שלא יהיה בודל מהם כל בה"ש אם כן יקשה דהא לא הוברר איזה מקצתו יהיה מצוה ואיזה לאכילה ואם כן שוב אתקצאי כלו ואף דנימא כיון דאינו רק איסור דרבנן לא שייך ברירה דבדרבנן יש ברירה דזה אינו דהא בכה"ג כל שלא בירר בעצמו הזה או הזה אף למ"ד דיש ברירה ל"מ וכמ"ש בתוס' רי"ד בקידושין דף נ"א ועיין קצה"ח סי' ס"א. אך נראה דלפמ"ש בתוס' תמורה דף ל' דכל שבתחלה היה מותר ובעת התערובות נולד האיסור בתערובות בכה"ג אמרינן ברירה אם כן כיון דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ורק שהקצה על יום השני גם כן אם כן כיון שהתנה בה"ש שלא יחול המוקצה ביום השני על מקצתו א"כ לא חל האיסור דקא מפסקי לילות מימים והלילות אינו מוקצה ובבא היום נכנס הספק בכה"ג אמרינן ברירה ולפי זה שפיר אמר דמטביל ביה דאם היה נפיק ביה מקודם אם כן שוב חל ההקצאה טרם שיצא בו ואח"כ כשמטביל שוב שייך ענין אין ברירה ומיהו ז"א דהא הוא התנה בה"ש ע"ז ובאמת שיש לומר כל דמטביל בי' היום דהיינו בלילה ונפיק למחר שוב הוברר הדבר קודם שיצא בו ובזה מיושב הסמיכות שלכאורה צ"ב מה ענין קושיא זו שאיך אכל ר"ח קודם שיצא בו מכאן ולא הקשו בגוף המימרא של ר"ח ולפמ"ש אתי שפיר דאחר שהקדימו דהתנה שלא יהיה בודל בה"ש במקצתו קשה דהא ל"ש ברירה בכה"ג וא"ל דכאן דמפסקי לילות מימים והוא התנה בה"ש אם כן קודם היום הי' כלו מותר ונולד הספק בתערובות דז"א דכיון דאסור לאכול עד שיברך שוב טרם שיצא בו היה אסור כלו ואתקצי כלו ול"מ מה שהתנה שלא יהי' בודל כל בה"ש דהא אסור לאכול קודם שיברך וע"כ יבדל ממנו וע"ז תירצו דמטביל בו היום ויצא למחר ודוק היטב כי אף שהדברים באו מעורבבים לא סדרים למו מכל מקום יש בו דברים נחמדים. והנה בספר לוית חן באור יקרות שם פ' ראה כתב ליישב הא דאמרו בשלמא יבש פסול דהדר בעינן וליכא והקשו התוס' דמ"ש הדר מחסר וכתב הוא דכל שנתייבש ביום ראשון הוה דיחוי מעיקרא ופסול ודבריו תמוהים דהא דיחוי מעיקרא לא מקרי דיחוי וגם מה שייך דיחוי בזה הא ידע מתחלה דביום שני לא שייך הדר וכל דיחוי ל"ש רק אם בעת הדיחוי הוא פסול רק שחוזר ונראה בזה שייך לומר דעכ"פ כבר נדחה אבל כאן גם הדיחוי גופא כשר ליום שני ומה שייך בזה דיחוי. אך לפענ"ד היה נראה כיון דלכתחלה ודאי צריך להיות הדר משום זה אלי ואנוהו רק דלא נפסל בשביל זה כמ"ש התוס' ריש לולב הגזול אם כן בכה"ג פסול משום דיחוי ובזה יש לי לומר הא דאמר אלא לרבנן קשיא ליישב קושית הלח"מ משום דר"ח מטביל בי' ביום זה ונפיק ביה ביום אחר כמ"ש התוס' סוכה דף מ"ו ואם כן בכה"ג היה נראה ונדחה ואף דחוזר ונראה כיון דלכתחלה בעי הדר שוב הוה נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה ודוק היטב