שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ט (ב׳)

והנה בהא דהארכת בענין נקבוה העכברים ובקשת איזה חידושים ממני אמרתי להשיבך בקצרה. הנה לכאורה קשה לי לאיזה צורך אמר רב דאין זה הדר ת"ל דפסול מטעם חסר וא"ל דמיירי בגוונא דלא חסר דהרי מדמה לר"ח דמטביל ונפיק בה דהיה חסר וצ"ל דנ"מ לענין שאר ימים דמטעם חסר כשר ומשום הדר פסול לשיטת הרבה פוסקים ובפרט לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם משום הדר אינו פסול רק ביום א' יקשה וצ"ל דלהס"ד ס"ל לרב דאף בשאר ימים פסול משום הדר וע"ז מקשה מר"ח דמטביל ונפיק ביה ובשלמא ממתניתין ל"ק על ר"ח דביו"ט שני מיירי משא"כ לרב קשה וע"ז משני דשאני עכברים דמאיסי והיינו דבזה הוא דפסול בשאר הימים משום שמאיס אבל בשאר הדר מודה רב דכשר בשאר הימים ובזה מיושב קושית הלח"מ על הרמב"ם דמה פריך הש"ס אלא לרב קשה ולפמ"ש אתי שפיר שוב ראיתי בחידושי ריטב"א ר"פ לולב הגזול בהא דאמר הש"ס קא פסיק ותני פסול ומשמע דפסול הדר כל שבעה והרי ר"ח מטביל בו ומשמע דלא שייך הדר ביום שני וע"ז האריך ולבסוף מסיק דמשנה מיירי במקדש ור"ח בגבולין וכשר הדר ודבריו תמוהין דא"כ איך יפרנס הא דאמרו אלא לרב קשה הא גם רב לא פסל רק ביום ראשון וכקושית הלח"מ על הרמב"ם והדבר יפלא על הריטב"א דהאריך מסוגיא זו ולא ביאר דברי הש"ס ולפמ"ש אתי שפיר דמשמע ליה להש"ס דמדנקט רק דאין זה הדר דבא לפסול אף ביום שני וכמ"ש ודוק כי קצרתי וכן תמוה על הר"ן שהאריך ג"כ להקשות כקושית הריטב"א והדבר יפלא דהרי אדרבא בסוגיא זו מבואר דמשום הדר פסול אף ביו"ט שני וכפי הנראה הר"ן לא גריס בסוגיא אלא לרב קשיא וסבירא ליה דלפמ"ש בש"ס דלר"ח ל"ק כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני גם לרב מיושב וכן נראה שגרס הריטב"א וכן נראה מהרי"ף שגרס כן בסוגיא ולא גריס כלל דשאני עכברים דמאיסי ולא נחלקו הלשונות רק דלל"ק ס"ל דאין זה הדר ולל"ב ס"ל דזה הדר ובזה ממילא מיושבין דברי הרמב"ם דמזה הוציא דהדר כשר ביום שני אבל מאד תמוה על הר"ן והריטב"א דהם ראו דברי רש"י וגירסתו שבו מבואר בהדיא דהש"ס אמר אלא לרב קשיא ופירש"י בהדיא דהא בעי הדר גם ביום שני ואם כן היה להם לבאר דלשיטת רש"י וגרסתו ל"ק וביותר קשה על הלח"מ דלמה לו כי נזעק על הרמב"ם הא בר"ן מבואר דהש"ס ס"ל בהדיא דהדר כשר ביום שני וביותר יפלא שהוא הזכיר שם דברי הר"ן ולא חלי ולא הרגיש דעל הר"ן יגדל התימה יותר מהרמב"ם דברמב"ם אפשר לומר דלא גרס כלל דלרב קשיא אבל הר"ן כבר ראה גירסת רש"י ואפ"ה הקשה וע"כ דברי הר"ן והריטב"א והלח"מ צע"ג. ובחידושי אמרתי בזה ליישב דברי הרמב"ם דהנה התוס' בדף מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג הקשו דאיך ר"ח מטביל ונפיק בי' הא אתקצאי למצותה וכתבו כיון דלא אכל כלה ומשייר בה כשיעור דמצי נפיק ביה כשר וע"ז הקשו כיון דביום ראשון נתקצה בכלו ולימא מיגו דאתקצאי ביום ראשון וכוונתם דאף במוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן מכל מקום במוקצה מחמת מצוה אמרינן אף ביום דלשעבר ע"ש במה שתירצו. אך לפענ"ד נראה דזה לא מקרי מוקצה מחמת מצוה דהרי אם הי' מתחלתו כשיעור הזה היה די רק שהפסול בשביל שאינו תמה ואם כן זה התורה פסלה בשביל שבעינן לקיחה תמה אבל זה אינו רק כמוקצה מחמת איסור שבעינן תמה והמצוה גופא הי' כשר אם היה מתחלתו כן וז"ב ולפ"ז בהדר דבעינן מצוה מהודרת וא"כ אם אינו הדר הוה מוקצה מחמת מצוה וא"כ שוב הוה מוקצה מחמת מצוה וז"ש רש"י דבעינן מצוה מהודרת ודוק. הן אמת דהתוס' בדף י' לא ס"ל כשיטה זו דמוקצה מחמת יום שעבר במצוה אמרינן דזו חידשו הר"ן והרא"ה בביצה דף ד' אבל התוס' לא ס"ל כך ואם כן עדן קשה דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ובלא"ה ל"ק וצריך לומר דהנה ביאור ענין דמוקצה מחמת יום שעבר דלא אמרינן נראה לפענ"ד דהכוונה דהנה כל ענין אתקצאי הוא בה"ש דהוה ספק שמא יום או לילה ולפ"ז כל דהוה מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן דהוברר הדבר דבעת ההיא היה לילה ולא הוה מוקצה דבדרבנן אמרינן ברירה וכל מוקצה מחמת יום שעבר נראה לפענ"ד דלא משכחת לה באיסור תורה כ"א במקדש בכל הימים זולת זה הוה מוקצה דרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה וז"ב ולפ"ז כאן דאתחזיק עליו חיוב המצוה א"כ אף בספק דרבנן באתחזיק חיוב הוה ספק אסור ושפיר אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר וכן אמרו בשבת דף ד' ובעירובין דף ל"ו דמספיקא לא פקע הקדושה ושפיר הקשו דנימא אתקצאי. אך נראה כיון דבאמת הי' נשאר כשיעור אף לבתר הכי רק שביום הראשון פסול משום חסר אבל אתחזיק חיובא לא שייך בזה דהא חזקת היום של המצוה היה יכול להתקיים בזה שנשאר ונמצא דהמותר שנתקצה לא הוה אתחזיק חיובא ובזה שוב אמרינן דלא אתקצאי מחמת יום שעבר ולא שייך אתחזיק איסור דזה האיסור בודאי עבר ביום השני רק חזקת חיוב המצוה נשאר ובזה לא שייך אתחזיק חיוב וז"ב כשמש בישוב קושית התוס'. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דלענין הדר כל שאינו הדר אתחזיק עליו חיוב דעכ"פ אם הי' נוטל הדרו לא היה יכול לקיים מצות אתרוג ושפיר אתחזיק עליו החיוב ואתקצי אף ביום שני ובזה אמרינן מוקצה אף מחמת יום שעבר וז"ב מאד