שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ח (י״ב)

והנה התוס' במנחות דף ל"ב ד"ה תפילין הקשו דאמאי לא חשיב ליה בהדי אין בין ספרים לתפילין דתפילין על הקלף וכתבו דלא איירי בדבר שכתובין בו כדאשכחן גבי אין בין שבת ליוה"כ דלא חשיב אכילה וגבי אין בין שבת ליו"ט דל"ח סקילה ובראותי כן תמהתי דמה זו קושיא דלחשיב אכילה שנאסר ביוה"כ ואטו התנא בא לאשמוענין דיני יוה"כ התנא בא לאשמעונין שבאיסורי מלאכות ששוה יוה"כ לשבת מה הבדל שביניהם בחומר העונש ואמר דזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בידי שמים אבל מה דנאסר ביוה"כ באכילה בזה חלוק מכל ימות השנה ולאו דוקא מימי השבת והוא תימה רבה לפענ"ד וימים רבים נצטערתי בזה לפרש בפשטות דבריהם ולא עלה בידי ואח"כ נתיישבתי דמשמע להתוס' דהתנא לא בא לאשמוענין ההבדל שבין יוה"כ לשבת בחומר העונש רק מה שמובדל זה מזה בעצם דאל"כ היה לו למנקט שבשבת סקילה וביוה"כ כרת ומדנקט זדונו בידי אדם משמע דלא נחית לאשמועינן חומר העונש רק עצם ההבדל שזה מענישין בידי שמים וזה בידי אדם ואף אם כרת חמור מכל מקום יש הבדל בין שבת ליוה"כ שזה בידי אדם וזה בידי שמים וא"כ שפיר הקשו התוס' דהיה לו למנקט עוד הבדלים שיוה"כ אסור באכילה וזה ברור בכוונתם לפי חומר הנושא. ומה מאוד שמחתי שבזה זכיתי להבין דברי זקני המהרש"א ז"ל שכתב שם במנחות על דברת התוס' שהקשו דהיה לו למנקט באין בין שבת ליוה"כ אכילה וזה לא ידעתי מה האי דלא חשיב גבי בין שבת ליה"כ דליכא למימר דקאי נמי אסקילה שכתבו גבי אין בין שבת ליו"ט הא חשיב ליה שם דקתני אין בין שבת ליוה"כ שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת והיינו זדונו בידי אדם היינו סקילה ודוק עכ"ל. ודבריו משולל ביאור דהרי התוס' כתבו דהיה לו לחשוב אכילה והמהרש"א ציין על זה ואמר דלא ידע מה האי דלא חשיב וכל הבא בתוכו יתמה דקארי ליה מה קארי לה וגם מ"ש דליכא למימר דקאי אסקילה אתמהה דבא לפרש דברי התוס' והתוס' כתבו דלחשוב אכילה וביותר אני תמה במ"ש דזדונו בידי אדם הוא סקילה כאילו ח"ו התוס' לא הרגישו בפירוש המלות ולפמ"ש א"ש דגם המהרש"א הבין דהתוס' הקשו על אכילה רק דק"ל מה זו שאילה והבין דהתוספות הבינו מהמשנה דלא נחית לשנות הבדל בין חומר העונש רק מה דנקט זדונו בידי אדם היינו שעיקר הוא הבדל שזה זדונו בידי אדם דאל"כ היה לו למנקט סקילה וע"ז אמר דאין זה דיוק דהיינו זדונו בידי אדם היינו סקילה וא"כ באמת חשיב התנא הבדל שבין חומר העונש והתוס' צ"ל דלא משמע להו דניהו דהוה סקילה מכל מקום משמע להו דמדנקט זדונו בידי אדם היינו הבדל בעצם הענין או משום קל וחומר ודוק היטב כי דברי התוס' והמהרש"א מדוקדקין. ברוך ד' שזכיתי להבין דבריהם הקדושים עפ"י פשוטו אף כי מצער הוא ובמה נחשב נגד החריפים יקר בעיני הבנת הפשט מכל המון פשטים בחריפות של הבל אח"כ מצאתי ברשב"א בחידושיו על מגילה גבי אין בין שבת ליו"ט שכתב גם כן להקשות דהי' לו לחשוב אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה אסור באכילה ובשתיה ורחיצה וכו' וכתב שיש לדחות דזה עיקר יוה"כ הנה הרגיש כעין קושייתי דזה עיקר מה שהוא יוה"כ אבל מה שהקשיתי קשה יותר על התוס' ולפמ"ש בכוונת התוס' גם קושית הרשב"א על התוס' מיושב ודוק. והנה לרנבה"ק אליבא דאביי דגם מיתה בידי שמים פוטר מתשלומין צ"ל דס"ל דכופרא כפרה ולא שייך קלב"מ כמ"ש התוס' בכתובות דף למ"ד וראיה ברורה דהרי גבי שור שהמית האדם השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו והנה הבעלים חייבים מיתה בידי שמים ואפ"ה מחוייבים בכופר ע"כ דכופרא כפרה. והנה בהא דאמרו בכתובות דף ל' מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי חיוב מיתה והקשו הקדמונים בשיטה דלמה נקט מודה רנבה"ק הא גם לדידן במיתה בידי אדם לא שייך קלב"מ כל שלא בא בב"א מכ"ש לרנבה"ק במיתה בידי שמים ולפענ"ד הי' נראה דיש לומר דלרנבה"ק גרע דהרי ענין קלב"מ הוא משום דהב"ד אין יכולין לחייבו משום שתי רשעיות ולכך לצאת ידי שמים חייב דהב"ד אינן מחוייבין כלל ולפ"ז לרנבה"ק דכרת פוטר דהוא בידי שמים ע"כ דהתורה פטרו משתי רשעיות ועיין צל"ח בפסחים דף כ"ט שהאריך בזה ולפי זה יש לומר בשלמא לדידן דעיקר הפטור דקלב"מ הוא לפי שאי אפשר לב"ד לחייב משום שתי רשעיות ולצאת ידי שמים חייב ולפי זה כיון דלא בא בב"א א"כ גם הב"ד אינן מחייבין על רשעה אחת ואטו לא יוכל לחייב לאדם אחד אם ירשע שתי פעמים אבל לרנבה"ק דהתורה פטרה מלעשות בו שתי רשעיות א"כ הו"א דאף שלא באו בב"א התורה הקלה עליו כל שיתחייב עבור זה מיתה בידי שמים לא יצטרך להרשיעו עוד בממון וא"כ אין נ"מ בין באו כאחת או לא באו בב"א ולכך אמר דאף רנבה"ק מודה וגם יש לומר דבשלמא הב"ד שפיר מחייבים כל שלא באו בב"א דאטו הי' נודע לנו בעת שנתחייב בתשלומין אם יגמור הדבר להתחייב מיתה אבל קמי שמיא גליא בודאי סד"א דלא חייבו כלל ממון קמ"ל ודוק. והנה הצל"ח בפסחים דף כ"ט חידש דבדבר דשייך התשלומין לשמים לא שייך קלב"מ דהא כל הטעם דפטור כתב רש"י דאין כח ביד ב"ד לחייב משום שתי רשעיות וא"כ כל שהוא לשמים כמו חטאת ואשם לא שייך זאת ע"ש ולפ"ז מבואר הטעם דלכך בח"כ לא פטור משום קלב"מ לדידן דקי"ל דלא כרנבה"ק הוא משום דכרת ב"ד לא מחייבין לי' וא"כ שוב אין הב"ד מחייבין רק רשעה אחת וז"פ. ולפי זה תמוה לי דבמכות ריש פרק אלו הן הלוקין מפרש הש"ס דלכך בכרת כל שלקו נפטרו מידי כריתתם משום דלא שייך קלב"מ דאם עביד תשובה נפטרו מידי כריתתן משא"כ במיתת ב"ד הו"ל קלב"מ ולדברי הצל"ח קשה הא בכרת לא שייך קלב"מ ואף בלי טעם דעביד תשובה ל"ש קלב"מ וצע"ג