שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ח (י׳)

ואגב אומר דמה דאמרו בירושלמי שם המצית גדישו של חבירו בשבת על שבולת הראשון חייב מלקות מכאן ואילך חייב בתשלומין ולית אמר כן על כל שבולת ושבולת יש בה התראת מיתה והקשה אותי הרב החריף מ' יצחק שמעלקיש ני' דלפמ"ש הנימוק"י לא שייך לומר כן דהוא כתב גבי אשו משום חציו דכל מה שמצית האש והדליק כל השבת הכל נחשב כאלו נדלק בפ"א דאל"כ היאך מותר להדליק הנר ע"ש בה"ש וא"כ גם כאן כל שהצית האש לא חייב אח"כ על מה שנדלק מכאן ואילך והשבתי דכוונת הירושלמי דהוא מצית אש בשבת בכל פעם ופעם כגון שמתכבה והולך וא"כ מתחייב על כל הצתה והצתה רק שלא שייך שתי מיתות והו"ל התראת מיתה. ובזה יש לי ליישב קושית השעה"מ פ"ז מגניבה ה"ב בסופו שהקשה לשיטת תלמידי הרשב"א דכל שבא ע"י מעשה אחת מקרי קלב"מ א"כ למה להירושלמי לחלק דאיכא התראת מיתת ת"ל דהוה מעשה אחת ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא כתבו תלמידי הרשב"א דשייך קלב"מ היינו כשהוא לא עשה רק מעשה אחת כגון שהצית פעם אחת והיא הולכת ושורפת דבזה הוה מעשה אחת אבל שם ע"כ מיירי כשמצית בכל שבולת ושבולת וכמ"ש וא"כ מה נ"מ דהוא מעשה אחת הא מה שמצית בכל פעם חשוב כמעשה חדשה וז"ב מאד ודוק. ודרך אגב אזכור מה דראיתי דבר תימה באחד מספרי ספרד שמו פרי עץ חיים שכתב בהלכות שביתת עשור פ"א דממ"ש רבינו פ"א משביתת עשור הא דאין בין שבת ליוה"כ אלא ששבת בסקילה ויוה"כ בכרת משמע דלענין תשלומין שוה ופוסק כר' נחוניא בן הקנה וכדדייק הש"ס מגילה דף ח'.