שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ז (ט׳)

ולפענ"ד סברת הרמב"ם נכונה מאד דכיון דחזינן דהתורה רבתה מופלא הסמוך לאיש מה שיגיע לכלל שנים שוב הוה מן התורה לענין הקדש אחרים א"כ חזינן דאף בהגיע לכלל שנים אף שהוא אינו לוקה משום שקטן אוכל נבילות הוא אבל עכ"פ נדרו נדר א"כ בהגיע לשנת י"ג ויום אחד ממילא עדיף חד דרגא דא"צ שתי שערות וילקה הוא עצמו וא"ל דמופלא הסמוך לאיש היינו בהביא שתי שערות וא"כ כיון שהשערות כבר הביא וזמן ממילא קאתי ואינו מחוסר מעשה לכך לוקין אחרים דזה אינו דהרי אנן קיי"ל תוך זמן כלפני זמן וא"כ אין השערות האלו כלום בתוך הזמן וע"כ משום דלא קפדה התורה על השערות ורק כל שהגיע לשנים וסמוך לכלל שנים סגי אף שמחוסר שערות ואולי לא יביא וא"כ מכ"ש כשהגיע לשנים דא"צ שערות כלל ולפ"ז במופלא הסמוך לאיש שפיר לוקין אחרים ולא הוה התראת ספק שמא לא יביא שערות וכקושית התוס' משום דבאמת א"צ שערות כלל כל שהגיע לשנים ממש וכ"כ השב שמעתא שמעתא ה' פט"ו ליישב קושית התוס' אבל לא ביאר כן סברת הרמב"ם ולפ"ז שם להס"ד דתוך זמן כלאחר זמן א"כ אינו מוכח דיש לומר דמופלא הסמוך לאיש הוא בהביא שתי שערות ולכך כל דלא אייתי שתי שערות קטן הוא ושפיר מקשה וע"כ בדאייתי ותוך זמן כלפני זמן וא"כ ממילא כל שהגיע לשנים א"צ שיביא שתי שערות ודוק היטב ועיין ש"ש שם שלא ירד לזה ולפענ"ד הדברים פשוטים ונכונים ודוק. והנה לכאורה קשה לי מה פריך הש"ס מיתומה שנדרה בעלה מיפר לה דאי אמרת נשואין דרבנן אתו נשואין דרבנן ומבטל לנדר דאורייתא והא משכחת לה כגון שקידשה אביה אותה ומת קודם מסירה לחופה שנחלקו הפוסקים והובא בטור וש"ע אהע"ז סימן ל"ג סי"ג אם הוה נשואין של תורה וא"כ בכה"ג שוב יכול לבטל הנדר לבדו דאף דרק הקידושין היה תורה והי' הארוס ואביה מפירין אבל אחר כך כל שנשאה דמת אביה ונכנס ברשות הבעל אם כן יכול להפר ואף להפוסקים דס"ל דאין נישואין רק דרבנן כיון שלא מסרה לחופה הא באמת הקדושין הי' של תורה רק דלא הי' יכול להפר רק ברשות האב וכל שנשאת ורבנן תקנו לה נשואין ובפרט לאחר יב"ח עכ"פ לענין זה חלו הנישואין שאין לאביה רשות בה ובפרט שכבר מת וא"כ פשיטא דהבעל יכול להפר מן התורה והיא קושיא גדולה והי' מקום בזה ליישב מה דלא מקשה הש"ס על רב הונא להמעיין בקידושין דף מ"ה תלוי במחלוקת רב הונא ואמוראי שם ואכ"מ להאריך ודוק ועיין תוס' בנזיר דף כ"ח ע"ב ד"ה בנו שהקשו דהכא אמרינן בתו לא והתם אמרינן אחד תינוקות מחנכין אותן וקשה כיון דבתחלת דבריהם כתבו דבבנו שייך במצות כשיגדל מוטל על אב לחנכו אבל בתו לא והיינו ע"כ במ"ע שהז"ג דיש ראיה לדבריהם בחגיגה דף ו' דאמרו כל היכא דגדול מחויב מן התורה קטן מחנכין אותו מדרבנן כל היכא דגדול פטור מן התורה קטן אף מדרבנן פטור וא"כ בתו דפטורה ממ"ע שהז"ג בגדולה לא שייך חינוך בקטנה ולפ"ז ביוה"כ דהשוה הכתוב אשה לאיש וחייבת מן התורה להתענות בגדולה שוב שייך חינוך בקטנה ומה הקשו התוס' מחינוך דתענית יוה"כ ומצאתי בשטמ"ק בנזיר שתירץ כן קושית התוס' בקצרה ושמחתי שמחה גדולה. אמנם בכוונת קושית התוס' יש לומר כיון דאמרו בסוכה דף כ"ט דבתוספת ערב יוה"כ לא שייך השוה הכתוב אשה לאיש ונפקא מקרא דהאזרח והרי אמרו בביצה דף ל' דהני נשי דאכלו ושתו עד שחשיכה לא מחינן בהו דאינו מפורש בתורה א"כ שוב לא שייך חינוך בקטנה כל דלא מצוה להפרישו. ובזה מדוקדק דברי התוס' שם דלא הקשו זאת לתירוץ הראשון ועיין בא"מ שם שהרגיש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלתירוץ הראשון בקיום מצוה ועניתם שייך חינוך קשה משם אבל לתירוץ השני דאף במצוה לא שייך חינוך כל שאין ב"ד מצוין להפרישו וא"כ בתוספת עינוי דלא מחינן בהו שוב לא שייך חינוך ובזה מיושב מה ששאלני חכם אחד ומצאתי בא"מ שהרגיש בזה מהא דכתב רש"י בפסחים דף פ"ח דבתו חייב בחינוך ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבפסח נשים חובה אף בקטנים שייך חינוך ודוק היטב