שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ז (ב׳)

אשר הקשית על דברת התוס' בשבת דף קכ"א ד"ה ש"מ שכתבו דבקטן שהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו מכ"ש שמצוה להפרישו מאיסור וע"ז הקשית מהא דאמרו בנדה דף מ"ו אי דרבנן דרבנן אי דאורייתא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו והא שם הוה מופלא הסמוך לאיש ובודאי חייבת בחינוך ומצווין להפרישה. הנה יפה שאלת. ומה שרצית לומר דדוקא אם מחוייב להפריש דהוא מצווה לחנוך משא"כ הב"ד ושם מיירי ביתומה שאין לה אב. הנה אכתי קשה אם נימא דגם אמו מצווה לחנך ועיין מג"א סי' שמ"ג ומ"ש בגליון שם דגם אמו מחוייבת לחנך דלא כמ"א א"כ יקשה. אך בפשיטות יש לומר דלפמ"ש המ"א שם דאין מחוייב לחנך בתו אם כן ביתומה שם גם אם אין מצוה לחנכה ואינו מצווה להפרישה ובלא"ה יש לומר דכיון דבאמת הבעל מיפר לה רק שאינו מועיל משום דנשואין דרבנן א"כ עכ"פ חינוך לא שייך דאדרבא הוא רוצה להפר ואינה מצוה שתדור וגם כל היכא דגדול אינו מחוייב לא שייך בקטן חינוך כדאמרו בחגיגה דף ו' וכאן אם היתה גדולה היה מועיל הפרתו א"כ גם בקטנתה מועיל הפרתו מצד דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו דלא שייך חינוך בכאן כנלפענ"ד ובגוף דברי התוס' הנ"ל כן נראה ג"כ מדברי התוס' בר"ה דף ל"ג ד"ה תנ"ה ע"ש שכתבו דבקטן שהגיע לחינוך דאין מחוייב להפרישו דאי לא שבת הי' מצוה בשופר ות"ל דקטן אוכל נבילות הוא וע"כ דכל שהגיע לחינוך מצווין להפרישו ורק משום דיש מצוה א"כ אדרבא מצד החינוך היה ראוי לחנכו לכך אין מצווין להפרישו וז"ב ויש להאריך שם בזה ואכ"מ. שוב ראיתי בחידושי רשב"א ביבמות דף קי"ד שהסכים ג"כ לשיטת התוס' הנ"ל והקשה ג"כ מהך דנדה הנ"ל ע"ש שנדחק והנראה לפענ"ד כתבתי. והנה בהא דאמרו בעלה מיפר לה ממנ"פ אי דרבנן דרבנן הוא אי דאורייתא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו הדבר צריך ביאור דמה זה הלשון אומרת דמיפר לה ממנ"פ דל"ל הך ממנ"פ לימא דקטן אוכל נבילות הוא דזה הוה כספי ליה בידים דאומר לה טלי ואכלי וכתבתי במק"א ובחידושי למס' נדה הארכתי דאם נימא דמדאורייתא ואין מועיל בהפרתו כלום לא הוה כספי לי' בידים דהא לא עביד מידי שלא הועיל כלל ועיין מלמ"ל פי"ז ממ"א. ולפ"ז אני אומר דבר נחמד בביאור הסוגיא דבאמת צריך ביאור אמאי לא משני תיכף כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת כדמסיק לבסוף וצ"ל דלא מסתבר לי' להש"ס דאם נשואין דרבנן והנדר דאורייתא שיהיה מועיל להפר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת דהא מדאורייתא לאו אשתו היא ואיך שייך דנדרה ע"ד ולפי זה אני אומר אם נימא דהדבר ספק אם היא מדאורייתא דמופלא סמוך לאיש דאורייתא או דאינו רק דרבנן ואם כן עכ"פ היא לא נדרה ע"ד דדלמא הוה נדרה דאורייתא ולא יוכל להפר ועיין תוס' ד"ה כדרב פנחס שהקשו באמת כיון דאינו רק נשואין דרבנן ולא אמרה תורה שיפר ומ"ש דהיא סבורה שבידו להפר כמו שאר נשים ונודרת ע"ד בעלה באמת לפענ"ד הדבר תלוי במה שנסתפק המהרי"ט בראשונות סימן ד' אם הא דנודרת ע"ד בעלה נודרת אם היא גזירת הכתוב דיכול להפר או דהטעם היא באמת מה שיכול להפר משום שעל דעתו נודרת ע"ש שוב ראיתי במהרי"ט שהביא דברי התוס' הנ"ל ע"ש ולפי זה עכ"פ אם הדבר ספק אם היא דאורייתא ולהס"ד דבדאורייתא א"י להפר אם כן גם באם היא ספק עכ"פ לא נדרה על דעתו שוב יקשה גם אם הוא דרבנן אמאי יכול להפר הא לא נדרה על דעתו וצ"ל כיון דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו שוב מה אכפת לן בהפרתו.