שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קנ״א (ב׳)

מ"ש בענין המעשה במקולין שנלקח צלע אחת מחציתה קודם שנודע הטריפות ומחציתה לאחר שנודע הטריפות שנחלקו בזה הגאונים הח"מ ואא"ז הגאון מוה' העשיל ז"ל להתיר שניהם דאיך אפשר דחצי צלע מותרת וחציה אסורה ומהרש"ק והב"ה אסרו והבאת דברי הכו"פ שאמר עפ"מ שבב"מ דף ז' כ' השיטה מקובצת בקפץ אחד מן המנוין לתוכה דפטור והקשו בתוס' ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש וכתב בשיטה מקובצת דרוב ספק הוא רק שהתורה התירה זה הספק ולכך שם דודאי מעשר אסור אף הספק אסור ולפי זה ליתא לדברי הא"ז הגאון מוה' העשיל ז"ל דניהו דמתירין חצי הצלע משום דמרובא קפריש הא באמת גם שם מידי ספק לא יצא והתורה התירה אותו ספק וא"כ החצי הצלע שנשאר אחר שנולד הספק נשאר בספיקו ואותו הספק לא התירה התורה. ולפענ"ד אם כי דבר חכמה אמר ודפח"ח. אך באמת דברי השיטה מקובצת לכאורה אינו מובן דמנ"ל זאת דרוב הוא ספק ואם מצד הסברא דהא עכ"פ יש מיעוט איסור ויש ספק א"כ למה באמת התירה התורה אותו ספק. אך לפענ"ד יש לומר דהנה באמת אנן קי"ל דספק אינו רק ספק השקול שנוטה לכאן ולכאן אבל כל שנוטה יותר לצד זה מלזה לא מקרי ספק ועיין ש"ך בכללי הס"ס בסי' ק"י. ולפי זה ברוב כיון דעכ"פ נוטה יותר לצד הספק של הרוב יותר מהמיעוט א"כ יותר מסתבר לתלותו בצד הספק הלז. ומעתה סברת השיטה מקובצת נכונה דעכ"פ כיון דרוב הוא ולכך ניהו דעדן יש ספק וממילא לא מקרי ספק השקול דנוטה יותר להרוב מלהמיעוט וזהו מ"ש דרוב ספק הוא והתורה התירה דצוותה לילך בתר רוב וזה ברור ולפי זה שפיר אמרו הגאונים ז"ל דאיך אפשר לומר דאותו חצי צלע הי' מן ההיתר משום דמרובא קא פריש וא"כ תלינן שבודאי הי' מרוב הכשרות ואיך תאסר חצי הצלע השניה הא הוה תרתי דסתרי ולא שייך לומר דאותו ספק לא התירה התורה דגם זה הספק יש להתיר דיותר מסתבר לתלותו ברוב וזה ברור מאד. ובזה י"ל הטעם דלכך אין הולכין בממון אחר הרוב דניהו שיש יותר לתלות שמן הרוב מכל מקום ניהו דלא מקרי ספק השקול מ"מ היאך נוציא ממון מספק דמ"מ ספק הוא אף דאינו ספק השקול ועיין ברא"ש ס"פ גיד הנשה שהאריך שם אם לאחר שנתבטל ברוב יבש ביבש ואח"כ נתבשל אם יכול לאסור וגם אם נתרבה אח"כ באיסור אם יכול לאסור אח"כ. ולפמ"ש הכו"פ אין מקום לפלפול דהא אחרי רבים להטות אינו רק ספק והתורה התירה ואח"כ כשנתרבה האיסור שוב לא הוה רק ספק ואסור.