שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״נ (ד׳)

ולפ"ז אם נימא דהעבד מקצתו עבד ומקצתו ב"ח פשיטא דאסור לישא ב"ח דלא אתי צד עבדות ומשתמש בצד ב"ח אבל אם נימא דביום זה הוא עבד וביום זה ב"ח א"כ כל שהוא יום של עצמו ואמרינן ברירה כמו גבי שותפין הרי הוא באותו יום ב"ח גמור ויכול לקדש אשה ביום זה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ומדי דברי זכור אזכור במ"ש שם בקונטרס ליישב שיטת רש"י דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד והתוס' הקשו דממנ"פ אם ברשות הלוה מה נ"מ בין קדושת הגוף לקדושת דמים. הנה כעת נראה לי דבר חדש עפ"י מה שמצאתי בחידושי רשב"א בחולין דף קל"ט בהא דקאמר בקדושת דמים כיון דמרדו פקעו קדושתן והקשה הרשב"א וקדושה שבהן להיכן אזלא וכתב דקדושת דמים הו"ל כשיעבוד ומיד שמרדו ונתיאש הגזבר הו"ל כהפקר דנפקע השעבוד שיש להקדש עליו ע"ש שהאריך. והנה האיר הרשב"א עינינו דקדושת דמים אינו רק שעבוד בלבד ולפ"ז מה אולמא האי שעבוד מהאי שעבוד ולכך א"י להפקיע השיעבוד משא"כ קדושת הגוף דהו"ל כקנין הגוף ואלים משעבוד ומפקיע ולכך ניחא אף לאביי דס"ל למפרע הוא גובה מ"מ קדושת דמים אינו רק שעבוד בלבד וז"ב ולפ"ז גם במטלטלין שהאריך בזה המלמ"ל יש לעיין בזה לפמ"ש וליישב בזה כמה ענינים ולא נפניתי כעת.