והנה בהא דאמרו בכתובות דף כ' דר"ש סבר דכשם שאין מזימין אלא בפניהם גם הכחשה אינו רק בפניהם ור"נ סבר דיכולין להכחיש שלא בפניהם ור"א ס"ל דאף הזמה שלא בפניהם הכחשה מיהא הוה. לפענ"ד הי' נראה דבאמת באיסורא דעת המאירי דיכולין לקבל אף שלא בפניו דזכות היא לו לאפרושי מאיסורא ורק היכא דפתיך בי' ממונא אין מקבלין ולפ"ז בשלמא הזמה דשייך עונש גוף או ממון לכך אין מקבלין אבל הכחשה דאין שום עונש וגם פסול ל"ש בו כמ"ש למעל' שכן דעת הרבה פוסקים וא"כ הוה לאפרושי מאיסורא גרידא וזכות היא לו שלא יפסד אחד על ידו ושפיר מקבלין. ובזה מובן לשון ר"נ דלכאורה לא נודע מה זו שאלה והלא בהזמה ג"כ אם הוא בפניהם מקבלין ושלא בפניהם אין מקבלין וה"ה בהכחשה ואף די"ל דהזמה חידוש טפי אבל מ"מ מה קושיא כ"כ ולפמ"ש א"ש דכאן דמתו הראשונים ל"ש שום עונש ולא פסול על הראשונים למה לא יקבלו שלא בפניהם דשמא היו מודים להם ובזה מיושב מה דק"ל טובא דהרי בהיו עדים חולים מקבלים שלא בפניהם וא"כ מכ"ש באם מתו הראשונים ולמה לא יקבלו שלא בפניהם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה טענת ר"נ דבהכחשה שאין שום נגיעה לראשונים למה לא יקבלו וגם אם לא מתו רק שאינם לפנינו מקבלים וניהו דהזמה לא הוה הכחשה מיהא הוה עכ"פ כמ"ש ר"א ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ט (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.