שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ט (ד׳)

והנה מעשה אירע פה לבוב שאחד גרש את אשתו ומסר מודעא על הגט אבל לא עלתה בידו ואח"כ הביא עדים שקידשה שנית ובאו עדים והכחישו לעדי הקדושין אבל עידי הקידושין נתקבלו שלא בפניה ואח"כ נתקבלו בפניה ושייך חשש דעביד אינש לאחזוקי דיבורא. ואמרתי דבעידי קדושין דלהרבה פוסקים כד"נ דמי וא"כ אותם עדים שהגידו תחלה שלא בפניה יש חשש עליהו בזה בודאי עדים האחרים נאמנים יותר ולא הי' רק סניף דבלא"ה היו גמגומים רבים בעידי קידושין. והנה בשו"ת הר"י בן לב ח"ב סי' ח' הקשה על מ"ש הריב"א דהכחשת העדים שלא בפניהם לא מקרי חוב לגבי עדים ולכך מקבלין שלא בפניהם דהא יש חוב להעדים דאחד מכת זה ואחד מכת זה אין מצטרפין וכתב כיון דאינו רק מכח ספק לא מקרי חוב להם ושאל אותי הרב המופלג מוה' יעקב יוטש ני' דאם כן בהזמה שלא בפניהם דהוה הכחשה והא שם ודאי החוב דהוא הפסול דלענין זה אמרינן דהוא הפסול. ולפענ"ד נראה דשאני הכחשה דבאמת אין שום נאמנות לזו יותר מלזו לכך מסתבר דכל שלא בפניהם כל שיש קצת חוב לא מקבלין אבל בהזמה דהתורה האמינה לאחרונים רק דכל שלא בפניהם א"א להזים א"כ עכ"פ הכחשה מקרי דלענין שיהיו נקראים מוכחשים אף שמגיע להם חוב בפרט לפמ"ש המהרד"ך בית כ"ו דאינו רק דרבנן מה שבעי לקבל בפניו א"כ בדין הוא שיקבלו עכ"פ שיהיו מוכחשים ודוק היטב. והנה אחר זמן רב האיר ד' עיני ומצאתי ישוב הגון למ"ש לעיל שהקשו על הריב"ש ממה שכתב רבינו פח"י מעדות עדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו לפיכך אם מתו העדים שהוזמו קודם שהזימו אותו בפניהם אין כאן עדות שהרי הכחישו זא"ז וכבר כתבתי מ"ש הנוב"י דמשמע מזה שאין כאן עדות כלל ואף לא נפסל וכ"כ בזה וכעת נ"ל דהנה בהא דאמרו בכתובות דף י"ט ע"ב ומגבינן בי' ואמאי תרי ותרי נינהו והקשה בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן דנימא שאמרו דפסולים הם בגזלנותא ואז האחרונים נאמנים דפסלו גוף העדים וע"ז האמינם התורה וכתב כיון שמתו הראשונים ולא באו לפסול גוף העדים רק נגד השטר מעידים ומכחישים עדות הראשונים בזה הוה כתרי ותרי ע"ש ולפי זה אני אומר דבר נחמד דבאמת עדים שהוזמו שלא בפניהם אבל עודנם חיים אין כאן רק הכחשה ונפסלו הראשונים דכל שאין עונש הגוף או ממון רק לפסול האדם א"כ נאמנים האחרונים לפסול הראשונים אף שלא בפניהם וכמ"ש רבינו אבל כשמתו הראשונים קודם שהוזמו בפניהם א"כ לא באו האחרונים לפסול נפשם על הראשונים רק לפסול השטר ועל השטר הו"ל כתרי ותרי ואין כאן עדות שהרי הכחישו זא"ז וז"ש רבינו לפיכך אם מתו העדים קודם שהוזמו אין כאן עדות והיינו שבטל לגמרי והו"ל כתרי ותרי ואם כן נסתייעו דברי הרמב"ם משם וז"ב כשמש ומדוקדק לשון רבינו והנוב"י נדחק בלשון לפיכך ולא העלה דבר ברור ומ"ש נראה נכון ודוק היטב כי הוא דבר נחמד ונעים ת"ל. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף מ"ג ר"י אומר אם הי' יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי חוץ מעון זה א"ל א"כ יהי' כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו ופירש"י שהעדים שקרים ובמחשבתם הרעה הרגוהו ובאמת לשון שהוא מגומגם לא א"ש ועתוי"ט שכתב על דברת הרע"ב שפירש שעדיו הן זוממים ומשמע דוקא כשיודע שיש עדים שהם זוממים רק שלא באו הוא דאומר כן ואם אין עדים שהוא מזומם אף שבאמת שקר העידו אטו בזה ל"ש לומר חוץ מעון זה ע"ש שנדחק דלישנא דקרא נקיט ולפענ"ד נראה דהדבר נכון עפ"י שיטת רבינו דהזמה אינו רק על גוף העדות אבל המעשה יכול להיות אמת והנה במ"ש הת"ק שאומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי היינו לפי שהתודה ועשה תשובה נתכפר לו ע"י מיתת ב"ד כל עונותיו אף שמגיע על כל אחד מעבירות עונש אחר וכמ"ש רבינו בפיהמ"ש פרק ו' דנזיר מ"ד ולפי זה זהו כשעכ"פ נתחייב מיתה ע"ז אבל כשהעדים לא הי' אז והם מזומם רק שלא באו עדים להזים א"כ באמת עשה העון הזה ואין לו כפרה במיתה זו שבאמת כל שלא הי' עדים לא מגיע לו מיתה ולכך אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי דהא עכ"פ במת דלאו כי אורחיה יש לו כפרה ועיין בסנהדרין דף מ"ז דנהרג מתוך רשעו הו"ל כפרה ומת מתוך רשעו כיון דכאורחי' מת לא הו"ל כפרה וא"כ על כל עונותיו שעשה הו"ל עכ"פ נהרג מתוך רשעו והו"ל כפרה דבאמת ההריגה אינו במשפט שלא היה עדים ולכך על אותו עון אין לו כפרה דהעון עשה רק שלא נתחייב מיתה בלי עדים או שהיו עדים אחרים רק שאותן עדים לא היו אז ואם כן הו"ל עכ"פ כמת מתוך רשעו לגבי אותה עבירה שבאמת מגיע לו מיתה רק שלא עפ"י אותן עדים ואין לו כפרה דהא לא נתחייב מיתה זו שתהיה המיתה מכפרת מצד התשובה כמ"ש הרמב"ם פ"ו דנזיר הנ"ל ועל זה אמרו חכמים דאפ"ה לא יאמר כן דא"כ יאמר כל אדם כן כדי לנקות עצמו והיינו דר"י מיירי בדבר שבאמת עשה רק שהעדים מזומם אבל כל אדם יאמר כן שגוף הדבר שקר כדי לנקות עצמו מהעון וא"כ יהיה לעז על הב"ד והעדים שלא כדין אבל בהך דר"י עכ"פ הב"ד המיתו כדין שבאמת נתחייב הוא מיתה מצד אחר. ויתכן יותר לפמ"ש הרמב"ן בטעם דכאשר זמם ולא כאשר עשה דמסתמא נתחייב זה מיתה ממקום אחר דהא אלקים נצב בעדת אל ולא היה מניח שהב"ד יהרגו צדיק וא"כ כל שהעדים זוממין ואפ"ה יובא להרג ע"כ שהמיתה נתחייב רק לא על אותו עון ולכך אמר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה וע"ז אמרו שא"כ כל אדם יאמר כן כדי לנקות עצמו ויאמר שהב"ד הרגו שלא כדין ולא נתחייב מיתה בשום פנים וכדי בזיון להב"ד שהקב"ה לא הצילם מבוא בדמים ודוק היטב. ובגוף דברי הרמב"ם בהכחשה עם הזמה היה נלענ"ד כעין מ"ש למעלה אבל בפשיטות יותר וכעין חדתא קאמינא דהנה כבר הבאתי שנחלקו אביי ורבא בהוכחשו ולבסוף הוזמו דאביי ס"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה ורבא ס"ל דהכחשה תחלת הזמה והנה ענין הכחשה תחלת הזמה פירש"י שנים העידו שהרג הנפש ובאו שנים והכחישו הראשונים ולבסוף באו כת שלישית שהזימו אם כן מבואר נגלה דכל המחלוקת דוקא כשהכת המזמת לא היתה מכחשת בזה ס"ל לאביי דמ"מ כבר נתכחשו הראשונים ולא יפול עליו שם הזמה ורבא ס"ל דמה בכך שהוכחשו כבר גם זה צירוף להזמה שאחריה דכיון שבאמת לא הי' שם שפיר נתכחשו אבל הזמתן של זו היה כמשפט ולפ"ז זהו דוקא בשני כתות אבל כשהכת המזמת בעצמה הכחישה נראה לפענ"ד ברור דכ"ע מודים דל"מ הזמתם דהא כבר נתכחשו ואף דאמרו תחלה לעדים עמנו הייתם גם המלוה והלוה וכדומה מ"מ כיון דבב"א הוא שפיר הוכחשו ולא הוה הזמה גמורה דכבר הוסר עדותם ע"י ההכחשה או שעכ"פ הוכחשו והוזמו בבת אחת ואנן בעינן שתוסר גופן של עדות על ידי הזמה בלי צירוף שום דבר והרי הוכחשו ג"כ ובזה לפענ"ד מיושבים דברי הרמב"ם כמין חומר שכתב בפי"ח הלכה ב' בציור הכחשה והזמה ביחד דהיינו שאמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"מ לא הרג זה את זה ולא זה הלוה את זה הרי"ז הכחשה וכן אם אמרו להם היאך אתם מעידים כך וההורג או הנהרג וכו' היה עמנו ביום זה במדינה אחרת ודקדק המהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ז למה לא נקט הרמב"ם בזה הציור שאומר שהורג או נהרג היה עמנו גם זה שאומר שגם העדים הי' עמנו ואפ"ה לא נעשו רק להכחשה וגם דקדקו בציור הראשון למה הוסיף רבינו להד"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דבחלוקה הראשונה שתחלה הזימו לעדים א"כ באמת היה תחלת הזמה והא דמה בכך דהוסיפו הזמה גם לההורג ולהמלוה הא כבר הוזמו לזה הוסיף רבינו שכיון שאמרו להד"מ לא זה הרג את זה וכו' וא"כ לא היה הזמה כלל שהרי נתכחש כל המעשה אבל כל שהתחילו בהזמת הבע"ד שכבר הוכחשו אם כן פשיטא של"מ ואין שום רבותא אף שצרפו הזמה או לא צרפו דהרי כבר הוכחשו וז"ב. ובזה מיושב גם סיום דברי הרמב"ם שסיים הואיל והעדים שהזימו לא השגיחו על עצמם של עדות כלל אם אמת היה או שקר ודקדק המהרי"ט דלא יתכן כלל הלשון דכיון שלא הזימו רק שהעדים לא היו שם ואם לא כן לא הוה הזמה א"כ לא היו יכולים להשגיח כלל על גוף המעשה ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת אף שהיה שזה לוה או ההורג וכדומה כל שלא העידו ע"ז ולא הכחישו הראשונים רק הוזמו בלבד אף שבא בודאי הכחשה מזה לגוף המעשה לא איכפת לן. ובזה מיושב היטב הקושיא מפלוני רבעני ומשליח נעשה עד וכן הקשו האחרונים ממכות דף ה' דבאו והעידו שהיה עמהם באותו היום אבל ביום שלפניו הרג דא"כ הוא הכחשה עם הזמה (הן אמת די"ל שלא העידו שהרג אותו נפש רק אחר ביום שלפניו אבל הלשון לא מורה כן והרמב"ם פי"ט מעדות ה"ב ביאר כן בהדיא ע"ש) ולפמ"ש א"ש דכל שלא היה רק הזמה אף שבודאי אתכחש הדבר מ"מ מועיל ומ"ש הרמב"ם דהכחשה הוה שהוכחשו בעדות עצמה שלא היה הדבר או שיצא מכלל דברי' שלא הי' היינו כמו שמצייר שאמרו שהמלוה או ההורג וכדומה הי' עמהם דממילא נשמע שהעדים הראשונים העידו שקר אבל הי' בתורת הכחשה אז לא מועיל אבל אם היה הזמה גרידא כיון שיאמרו אין אנו יודעין בגוף העדות אם הי' או לא היה רק אתם הייתם עמנו א"כ זהו תורת הזמה שאינן מכחישין גוף הדבר זה מועיל אף שממילא נשמע הכחשה ובזה מיושב גם מיפך והזמה שנתקשה מהר"י בן לב ועלח"מ פח"י שם ולפענ"ד הוא ענין נכבד שלא עמדו בזה הראשונים ואחרונים ובזה גם מה שהקשו מהך דמכות ג"כ א"ש דשם לאותו העדים הזימו הזמה גרידא רק שממילא נשמע ששקר הי' דהא כבר הרגו אבל כל שאינו רק הזמה היה מועיל ודוק היטב כי לפענ"ד מקום הניחו לי ת"ל. עוד נראה לפענ"ד בכוונת הרמב"ם דבאמת ענין הזמה חידוש היא דמה חזית דסמכת אהני סמוך אהני אך כל מה דנוכל לקרב להשכל יש לקרב דבאמת מה שאמרו עמנו הייתם אינו בגדר עדות וכל ענין עדות היינו כשיעיד על דבר שאנו צריכין לדעת מה שהי' שם וכאן עיקר העדות שלא היו במקום שהעידו הראשונים ואם כן זה אינו ענין עדות דיפול בו ענין הכחשה דבשלמא כשמכחישין עצמן שכת הראשונה אמרה שכך הי' העדות והכת השני' אמרה שלא כך הי' אם כן נופל גדר עדות והוה עדות המוכחשת משא"כ כאן כשאומרים האחרונים שהי' עמהם זה אינו גדר עדות כלל ולא נצרך לדעת כלל מה עשו שם וכדומה ועיקר הוא לשלול שלא הי' במקום שהיו הבעלי דברים וא"כ איפוא לא יפול ענין תרי ותרי ואף דממילא כל שלא היו במקום שהיו הבע"ד שוב מוכחש עדותן של הראשונים מ"מ ל"ש בזה לומר מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני דהאחרים אינם מעידין שום עדות ואין נ"מ במה שהעידו שהי' עמהם רק שלא היו במקום שהי' הבע"ד בזה מהראוי להאמין להאחרוני' יותר דפשיטא דע"ז נאמנים אף בלי דו"ח כלל רק שעיקר הדו"ח היא בשביל שיזימו הראשונים אבל לא שיתברר היאך הי' שם כי בזה אין נ"מ כלל ולכך האחרונים נאמנים כנלפענ"ד לקרב הדבר שלא יהי' זר כ"כ ומ"מ מקרי חידוש דהא הראשונים מכחישים אותם והם באמת עדות ומהראוי להאמינם אבל מה שנוכל לקרב אל השכל פשיטא דמסתבר דהאחרוני' נאמנים ולפי זה שוב מבואר דברי רבינו דלכך צריך שלא יהי' הכחשה והזמה ביחד דאז שוב האחרונים בגדר עדות ושוב הוה תרי ותרי ולכך צריך שיהי' הזמה לבד.