שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (ח׳)

ולפ"ז י"ל דלכך ר"א ס"ל דאף לתרומה דהוא ס"ל דבאמת לענין ירושה ל"ח לסמפון דל"ש ורק לתרומה דהוא עון מיתה ועפ"י. ולפ"ז כיון דהוה מסירה גמורה שוב ל"ש חשש סמפון וכמ"ש דלא שייר בקנינו. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דהא למשנה אחרונה איכא חשש סמפון. ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן דקיי"ל כשמואל דמסירתה רק לירושה ומטעם מחילה וכפירש"י אבל לכל דבר הוה כארוסה שוב הוה שייר בקנינו ושייך חשש סמפון אבל לר"א דס"ל דמסירתה לכל שוב הוה לא שייר בקנינו ול"ש סמפון. ובזה מיושב הקושיא השניה דלר"א חיישינן בהגעת זמן לסמפון טפי ממסירה לרשות הבעל ובדף נ"ח אמר טעם אחר ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דוקא מסר עדיף דל"ש חשש סמפון משא"כ לדידן דלא קי"ל דהוה מסירתה לכל דבר הוה שייר בקנינו וז"ב ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא. ודע דק"ל טובא דמחלפא שיטתי' דרב ור"א כאן ממה דאמרו בקדושין דף מ"ה ע"ב גבי נתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י דרב ס"ל דתאכל בתרומה כל שעמדה ונשאת ור"א ס"ל דחיישינן שמא יבא אביה וימחה וכתבו התוס' דאף דל"ש חשש סמפון כל שיוכל אביה למחות לא חלקו בין ארוסה לארוסה אף שכבר הי' לה חופה וכאן ר"א ס"ל דל"ח לסמפון אף שלא הי' רק מסירה לבד ועכ"פ לא עדיפא מחופה ורב ס"ל שם דל"ח לסמפון וכאן חייש לסמפון וביותר תימה דכאן ס"ל דלירושה הוה מסירה כחופה ושם אמרו דמודה רב דלענין ירושה אוקמא אחזקתי' וכאן ג"כ יש חשש סמפון ול"ח לענין ירושה והיא קושיא גדולה וצ"ע וצ"ל דכאן באמת הוה בדיקת חוץ ול"ש כ"כ חשש סמפון ורק לתרומה חשו טפי אבל בירושה ל"ח דסמפון דל"ש וגם הי' בדיקה אבל שם דיש לחוש שמא יבא האב וימחה תו הוה כארוסה ולא חלקו בין ארוסה לארוסה וגם לר"א מיושב בדרך זה והא שם דיש לחוש שיתבטל החופה שמא יבא וימחה הוא דחייש משא"כ כאן דל"ש סמפון ודוק. ובזה מיושב מה שתמה המשנה למלך פ"ג מהלכות אישות על דברי התוס' שכאן כתבו של"פ ובכל ארוסות גזרו ובתוס' ביבמות דף נ"ז כתבו הטעם דקטנה דחיישינן לסמפון ות"ל דכיון דחופתה אינה חופה תו לא חלקו בין ארוסות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר סברת התוס' בקידושין הוא כיון דיש לחוש שמא ימחה האב שוב הוה כשייר בקנינו ולפי זה שם בקטנה דהחסרון הוא בשביל שהיא קטנה אבל לא שייר בקנין וכל מה שיכול לעשות עשה. ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ שם דברי הרשב"א אהדדי ע"ש ודוק כי קצרתי ובגוף הקושיא שהקשיתי דרב אדרב יש לומר דשאני הכא דחשש סמפון תלוי בבעל ובידו שלא להקפיד ולכך זוכה בירושה ולא שייך לומר דאוקי אחזקתי' דכל שבידו להסיר החזקה הו"ל כחזקה העשויה להשתנות וכמ"ש האחרונים משא"כ שם דתלוי באב דהאב יכול למחות ולו מסייע החזקה ודוק ועיין ברא"ש בסוגיא דהי' בה מומין במ"ש להשיב על הרמ"ה דבגרה אינה ברשות אביה כלל ולפמ"ש הפלאה בכתובות דף מ"ג ע"ב בהא דאמרו מגבא מאימת גביא דכל שכתב לה בעת אירוסין ובגרה וגרשה דגם רבנן מודו דהוה לאב יש ליישב דברי הרמ"ה ע"ש. והחריף מוה' יצחק שמעלקיש אמר דדברי ההפלאה תמוהים והפלאה זו א"י מהו דודאי כל שכתב לה באירוסין אף שאח"כ בגרה הוא של אב אף דלשאר דברים יצאה מרשותו ובהרא"ש לא נזכר לענין הכתובה רק דיצאת מרשותו כשבגרה אבל הכתובה אה"נ דשל אב הוא. והנה בהא דאמר שמואל לירושתה כתב הב"ש סי' נ"ז דהא דמועיל מסירה לענין ירושתה משום דהאב מחל זכותו משעה שמסר ונסתייע מלשון רש"י ז"ל ובאמת שכן נראה מרש"י אבל הא גופה תמוה דניהו דנימא דמועיל מחילתו אף דהוה דבר שלבל"ע מתורת חילוק דמועיל אף בדבר שלבל"ע כמבואר בחו"מ סי' ר"ט אבל עכ"פ במה יזכה החתן בירושתה והפ"י הרגיש בזה וכתב דהכוונה לנדונייתה שהגיע לידו ויפה תמה הבית מאיר שם בסי' נ"ז דאף בהנדוניא בבית אב הרי הוא של הבעל ועיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל מ"ש שם בזה ולפענ"ד נראה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ט דהאשה אינה מקנית עצמה לבעל דכי יקח כתיב ולא כי תלקח רק שכל שנתרצית בקידושין הוה כאלו מבטלת עצמה ורצונה ונעשית הפקר והוא זוכה בה כזוכה מן הפקר ולפי זה כיון דזכה בה כזוכה מן ההפקר זכה בכל מה שיש לה ושייך לה כמשפט מי שזוכה מן ההפקר ואם יש כמה דברים ביחד שזוכה בכלם ומכ"ש כאן כל שזוכה בה זכה בכל הדברים שמגיע לה ולפי זה שפיר כתב רש"י דכל שמסרה ונסתלק זכותו של האב א"כ יוכל לזכות הבעל מתורת הפקר דבשלמא כל שיד אב באמצע לא נעשית הפקר עדיין דעודנה ברשות האב אבל כיון דלירושתה הוה כמחילה ואם כן שוב נעשית הפקר וקנה אותה וכל אשר לה. ובזה יש ליישב דברי הר"ן לענין הפרת נדריה שהאריך הבית מאיר שם שדברי הר"ן סותרים וכעת לא נפניתי להעמיק בזה וברצות ד' יבואר