שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (ד׳)

ובזה נ"ל ליישב הא דאמרו בדף נ"ז שם אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה והקשו התוס' אמאי לא פריך לקיט ישראל בבית כהן. אך הוא הדבר אשר דברתי דלקיט כהן בבית ישראל שפיר איכא למיחש דהישראל יחשוב שהוא חולין לפי שהוא בביתו של ישראל אבל להיפך בלקיט ישראל בבית כהן שפיר אין חשש דהישראל נזהר כיון שהוא בבית כהן מסתמא יש כאן תרומה וז"ב מאוד. איברא דלפ"ז קשה הא דכתבו התוס' בדף מ"ח דא"ב מסר הפירוש להיפך דלמ"ד שמא תשקה יש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל וקשה לפי דברי התוס' רי"ד דאיך נחוש כיון שהם בני דעת דשלוחים בודאי בני דעת נינהו דאל"כ לא שייך שליחות והיאך יאכלו ולא יחושו לנפשם דאולי תרומה הוא. אך באמת הדבר נכון כיון דהיא הולכת מבית אביה לבית בעלה ולא אכלה עדן תרומה דקאי למשנה ראשונה ובלא הגיע הזמן וא"כ יחשבו דמסתמא הוא חולין דמאין לקחה תרומה ויש לחוש שמא יאכלו אבל בהלך האב הוא יודע שלא לקח חולין מביתו ויחוש לנפשו דבודאי של בעלה היא ששלח עם השלוחים וז"ב. ובזה מיושב קושית הפנ"י דלפי סברת התוס' דיש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל א"כ למה למשנה ראשונה בהגיע זמנה מותרת ולא ניחוש דלמא ישלחנה האב וימסרנה לשלוחי הבעל דאז יש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכבר הגיע זמנה א"כ מגיע לה מזונות א"כ שפיר יחושו שלוחי הבעל לנפשם דתרומה אוכלת כיון שכבר הגיע זמנה ואוכלת משל הבעל אבל הנ"מ הוא בלא הגיע הזמן דאז שפיר חיישינן שמא תשקה לשלוחי הבעל וז"ב. ובזה מיושב הרבה קושיות ואכ"מ והנה בהא דאמר הש"ס בדף מ"ח דמסירתה לכל חוץ מתרומה ור"ל אמר אף לתרומה ופירש"י משום שמא תשקה ליכא והקשו בתוס' דהא למשנה אחרונה בודאי משום סמפון איכא אף לעולא ע"ש. והנראה בזה דהנה לכאורה קשה טובא בהא דאמר א"ב מסר ופירש רש"י משום סמפון איכא ושמא תשקה ליכא.