שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (י׳)

ולפענ"ד נראה דק"ל לרש"י דהנה לפי משנה ראשונה כל שהגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ולפ"ז ל"מ למ"ד משום סמפון ובדיקת חוץ שמה בדיקה וא"כ הוא לא ידע שתגיע לו אונס ובלי ספק כבר בדקה בהגיע הזמן א"כ מה בכך שארעו אונס הא מ"מ לא שייך סמפון ואם כן פשיטא דאוכלת בתרומה אף שאירעו אונס וא"כ איך אפשר לפרש נשאו ברצון דוקא אבל באונס אין אוכלת משלו דא"כ איך קתני ואוכלת בתרומה הא ודאי בחדא מחתינהו וגם לטעם שמא ימזגו עכ"פ דוכתא מייחד לה ואף שכל הטעם דדוכתא מייחד לה הוא בשביל דחייב לזונה וכאן לא שייך זאת מ"מ הוא עכ"פ לא ידע שיארע אונס ועכ"פ שוב מייחד לה דוכתא ולא שייך שמא תשקה וגם כיון דעכ"פ בסתמא לא גזרו בהגיע זמן אף שהגיע אונס לא גזרו דל"ש וא"כ שוב היא מותרת לאכול בתרומה בהגיע הזמן אף שאנוס ע"כ הוכרח רש"י לפרש דנשאו בין שעכב או באירע אונס. וזה לדעתי מה דפשיט ר"א דנשאו קתני ביו"ד ועיין תוס' שהיו מקובלים כן ולפמ"ש י"ל דק"ל איך נקטו לה בחדא ומה דפשיט רב אשי דקא מעכבי אינהו ולא ק"ל דא"כ איך קתני אוכלת בתרומה משום דבאמת ס"ל דבאוכלת בתרומה הוא לאו דוקא וגם י"ל כיון דבאמת למשנה אחרונה אינה אוכלת בתרומה א"כ שוב לא נ"מ במה דקתני אוכלת בתרומה דהא באמת לדידן לא אכלה עד שתכנס לחופה וא"כ מה איכפת לן אם נטעה דלא אוכלת בתרומה כל שהגיע אונס כיון דבלא"ה לא קי"ל כן. ולפ"ז זהו לפי מה דקי"ל כמשנה אחרונה אבל למשנה ראשונה היינו מוכרחין לומר דאף באונס לא אכלה ושפיר פירש"י בדף מ"ח שם. ובזה מיושב הא דהקשו בתוס' הא דקאמר לאפוקי ממשנה ראשונה והא קתני בהדיא בדף נ"ז גם משנה ראשונה.