שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ו (ד׳)

ואני אומר דבאמת לפענ"ד אין התחלה לדבריו דהרי הר"ן בנדרים כתב דכל מה שאמרו שם בסוגיא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא דוקא לבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקע בכדי אבל אם נימא דקדושת דמים פקע בכדי וכדס"ל לרבא ואביי א"כ אפשר לומר דהברייתא כפשטא וא"כ ממילא יש לומר דאמירה לגבוה לא הוה כמסירה להדיוט דהיינו כמעכשיו רק כמסירה גרידא בלא מעכשיו ולא חל הקדושה מעכשיו והאומר עולה לאחר שלשים יכול לחזור בו תוך שלשים ובזה נחלקו בירושלמי ע"ש שכתב כן בשם הרשב"א ועיינתי ברשב"א שם ומצאתי שהאריך הרבה בזה ע"ש ולפ"ז א"כ מכ"ש בתרומה לאחר שלשים דל"ש אמירה לגבוה למ"ד דקדושת דמים פקע בכדי וכ"כ הרמב"ם פט"ו ממעה"ק דקדושת דמים פקע בכדי ע"ש אמנם לפ"ז עדיין יקשה דמה פריך ר"י לר"ל ולא פריך על נפשיה דהא גם לר"י קשה למה יוכל לבטל השליחות בתרומה והא שייך אמירה לגבוה בזה ולפ"ז עדיין יקשה דהא במעכשיו ודאי חל וא"כ באומר לשליחו צא ותרום אפשר דעדיף ושייך אמירה לגבוה וצ"ל דהש"ס דילן לשיטתו דשם אמרו דבעולה לאחר שלשים יום דחייל וא"כ ס"ל אמירה לגבוה אף בלאחר שלשים ה"ה באומר לשליחו צא ותרום וע"כ דס"ל לש"ס לחלק בין עושה שליח לתרום לאומר צא ותרום לאחר שלשים יום כמ"ש הפ"י ושפיר פריך ר"י לר"ל דוקא דלדידיה דבכ"מ לא אתי דיבור ומבטל דיבור מכ"ש בתרומה וכמ"ש הפ"י. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם בפ"ד מתרומות שהעתיק הדין דהמשנה והביא אוקימתא דירושלמי כגון שאומר צא ותרום מן הדרום והוא תרם מן הצפון ותמה הראב"ד דשייך זה לר"ל אבל לר"י בלא"ה אתי דיבור ומבטל דיבור ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לחלק בין תרומה דשייך אמירה לגבוה לקידושין רק דבש"ס דילן לא אזלינן כן וכנ"ל אבל הרמב"ם דפסק דקדושת דמים פקע בכדי א"כ שוב אין קושית הש"ס דוקא על ר"ל דגם על ר"י קשה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דהש"ס משני כגון שקדם בעה"ב ותרם והרמב"ם העתיק האוקימתא דירושלמי ונדחק המהר"י קורקוס הובא בכ"מ שם ועפ"י שם מ"ש בזה.