שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ה (ז׳)

ולפ"ז צ"ב היאך שייך להאמין לכל עד משום מלתא דעל"ג והיינו בצירוף דייקא ומנסבא וכמ"ש הט"ז הא אדרבא ע"י דייקא שוב הוה רק דיבורא בלבד ומקרי ואמר. והנראה בזה דע"כ לא שייך דיבורא מקרי ואמר רק היכא דלא הוה מלתא דעל"ג אבל מלתא דעל"ג ירא שמא יאחז ויתבדה וא"כ שוב לא מקרי ואמר דיבור זה ושוב נאמן בצירוף דדייקא ומנסבא וכל שתחקור אח"ז יתגלה שקרו וזה שחידש הרמב"ם בע"א בקטטה שמא תשכרנו ושוב לא תחקור ולא תגיד ולא חייש למלתא דעל"ג כי כשלא תדע שמת לא תגלה הדבר וכשיתוודע לה שמת שוב לא על פיו תנשא. ומעתה זה שמבעיא ליה אי טעמא דע"א משום מלתא דעל"ג והיינו שירא העד לומר אף דיבור לבד שמא יאחז ויתבדה כי האשה דייקא ומנסבא או דלמא טעמא דע"א משום דייקא ומנסבא וא"כ אף שע"א יש לחוש שמא שקר הוא דובר מ"מ היא בעצמה דייקא ומנסבא ובודאי לא תנשא כל שמשקר העד ובאמת חי הוא וא"כ ביבמה דשייך שמא רחמא לי' שוב חיישינן דהעד משקר דלא ידע דרחמא לי' וסומך על דייקא שלה והיא לא תדוק ומיושב קושית התוס' שהקשו דהא מוכח שם דע"א הוא רק מתורת דייקא ומנסבא ולפמ"ש באמת הנאמנות מכח דייקא רק דהספק אם אנחנו מאמינים לעד או דלמא דבאמת אין העד נאמן דדיבורא מקרי ואמר ורק על דיוק שלה אנו סומכין ולא על העד. שוב ראיתי בחידושי רשב"א ביבמות דף צ"ד שהקשה ג"כ קושיית התוס' דמה בעי לי' ביבמה דעלמא היא גופה מהימנא לומר שמת בעלה ואח"כ מת בנה וכתב דשם לא נתברר לן דמת בנה וא"כ יש לה מיגו דאי בעיא שתקה מבן והוה נאמנת דמוקמינן הבן בחזקת שהוא קיים אבל באם ע"א מעיד שמת הבן ואח"כ הבעל איכא למימר דלא דייקא דכל שמתו שניהם שוב רחמא לי' ליבם ולא דייקא אי מת הבן תחלה ע"ש והוא הדבר אשר דברתי דבין מת הבן תחלה או הבעל לא סמכינן אדיוקא שלה כיון דחושבת שלא תבא לידי חומר בסוף עכ"פ ודו"ק. ולענין מיגו במקום עדים פסולים שכתבתי למעלה הלא מראש עיין מח"א הלכות א"ב פח"י הי"ז בתשובתו להרב מו"ה משה כהן ז"ל מה שהאריך בדברי הרא"ש אלו וצ"ע