שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״מ (ט׳)

ויש מקום לומר דלענין הטומאה דרבנן מבטלין אבל לענין ברירה דאינו רק ספק א"כ בדאורייתא ספיקו להחמיר ובדרבנן לקולא אבל מ"ש כיון דהוה ביחד הוה זלזול א"ש ובחידושי מצאתי שכתבתי בזה דבר נפלא דהנה התה"ד סי' של"ז הביא מדברי רש"י אלו ראיה דכל אבנים של שותפות הן משותפים אף מה שעומד בצד חבירו דאי נימא דכל צד שכנגדו הוא חלקו א"כ נימא ברירה וא"ת דמיירי שנתערבו א"כ לא הו"ל לומר דאין ברירה אלא משום דלא ידעינן ומכירין בהם מטמאין כלן ול"ש לומר משום דאין ברירה ע"ש וכן מבואר בש"ע חו"מ סי' קנ"ז ולפ"ז הרי כבר נודע מ"ש רש"י בגיטין דף מ"ז גבי טבל וחולין מעורבין זה בזה דהיינו שכל חטה וחטה חציה של טבל חציה של חולין א"כ לפ"ז כל אבן ואבן מעורב חצי של ע"ז וחציו של ישראל וא"כ כל אבן ואבן הוא חציו טמא וממילא נטמא כל האבן לפי שחציו טמא וכבר הארכתי שם באמת דברי התה"ד מבוארים בריטב"א דכל האבנים משותפות לשניהם ועיין קצה"ח סי' קנ"ז שהביא דברי הר"ן שכתב ג"כ כהתה"ד. והנה מ"ש התה"ד דאי מיירי בשנתערבו לא הי"ל לומר דאין ברירה אלא דלא ידעינן בהם דבריו צ"ע דהא באמת זהו הכוונה דאין ברירה שלא הוברר איזה אבנים שהן היתר או של איסור ולא מצי לומר אקח איזה אבנים ואניח אבנים אחרות דאין ברירה ובאמת שבחידושי הריטב"א והר"ן מפרשים באמת דמיירי בשאינו מכיר האבנים וז"פ. אמנם גוף דברי המשנה תמוהין דבתחלה תני שלו ושל ע"ז נידון מחצה למחצה ומשמע דחולקין ומחצה שלו מותר ואח"כ נקט אבניו ועציו ועפרו אסור וא"כ דאין ברירה למה לא יהיה כלו אסור ואמאי נדון מחצה למחצה ורש"י נדחק בזה והריטב"א והר"ן הביאו בשם הירושלמי דאיירי שניכר האבנים של מי הם רק דהן משותפות אמנם כיון דלכל אחד ניכר שלא יהיה משותף דהגוי רוצה שהע"ז יהיה בחלקו והישראל רוצה שלא יאסרו לכך במכיר מותר ע"ש ואכתי דחוק דא"כ עציו ואבניו אמאי אסור וכתבו דזה מיירי באין מכיר וזה דחוק. ולפענ"ד הדברים כפשטם דהנה קרקע עולם אינו נאסר רק בחפר בה שיחין ומערות ולפ"ז כאן דמיירי שקדם הכותל לע"ז לא נאסר המקום וכיון שכן שפיר נדון מחצה למחצה דהיינו שגוף המקום שהיתה עלי' הכותל לא נאסר ומצוה לחלק מחצה למחצה כדי שלא ירחיב מקום לע"ז ולכך נדון מחצה על מחצה אבל אבני' ועציו ועפרו של הכותל שהיה תלוש ולבסוף חברו והשתחוה לבית אסרו וא"כ כיון שכאן מיירי שעשה אח"כ הגוי הבית לע"ז וא"כ נאסר אותו כותל כלו משום דאין ברירה וז"ב ופשוט. ובא וראה שכן הוא שהרי הרב אומר כן בפ"ח מע"ז ה"ה היה הכותל שלו ושל ע"ז נדון מחצה למחצה שלו מותר בהנאה ושל עכו"ם הכל אסור בהנאה אבני' עציו ועפרו הכל אסור בהנאה והר"ן תמה ע"ז ואמר שזה דלא כירושלמי ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם מיירי כשרוצה לסתור אותו כותל ולהעמיד כותל אחרת על אותו מקום וא"כ אותו מקום הי' שותפות ומחצה למחצה וא"כ מחצה שלו לא נאסר הקרקע דקרקע עולם לא נאסר ולכך של עכו"ם אסור בהנאה דאם יעמיד עלי' כעת יחפור בו יסודות להעמיד הכותל ואז יאסר הכל ולכך אבני' ועצי' ועפרו של אותו הכותל שכבר היה ע"ז אסור הכל אפילו חלקו של ישראל ואין ברירה ודברי רבינו מדוקדקים ונכונים וכלשון ששנו חכמים במשנתינו ודו"ק היטב כי לפענ"ד כוונתי כוונה נפלאה בהמשנה ורמב"ם ועלח"מ שם ועיין בטוש"ע סי' קמ"ז ס"א וכלם לא העירו בזה ועיין ש"ך שם ס"ק א' מה שנחלק עם הב"ח והמעיין בריטב"א ימצא כי דברי הב"ח נכונים דכאן מיירי דהכותל עצמה נעשית ע"ז ע"ש