שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״מ (ד׳)

והנה בהא דאמרו בביצה דף יו"ד פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל והוא שחשב עליו קודם שימות וקאמר דב"ש ס"ל אין ברירה וב"ה ס"ל ברירה והקשו בתוס' דלב"ה דס"ל ברירה א"כ היכא משכחת כשמת בבית ולו פתחים הרבה דכלם טמאים הא איכא למימר לבסוף כשמוציאין בהאי פתח הוברר הדבר מתחלה שסופו לצאת דרך שם וכתבו דמיירי כשפתחו פתח חדש והוציאו המת דל"ש ברירה. והנה דברי התוס' בקושייתם אין מובן דאכתי נ"מ לענין הכלים שמונחים בחלל הפתח טרם שהוציאו המת אם מותרים להשתמש בהם קודם שהוציאו המת דאכתי לא אתבריר באיזה פתח יוציאו המת וכבר נתקשה בזה הפ"י ולא מצא מענה. ולכאורה כיון דהך דסוף הטומאה לצאת אינו רק מדרבנן כמ"ש רש"י בביצה שם וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ואף אם נימא דהל"מ הוא וכמ"ש רש"י בביצה דף ל"ח ובעירובין דף ס"ח מ"מ לשיטת הרמב"ם דהל"מ ספיקא לקולא כמ"ש בב"י יו"ד סי' רצ"ד לענין ספק ערלה וא"כ שוב אף שספק באיזה פתח יוציאו אין לחוש דניהו דסוף טומאה לצאת מ"מ אין סופו לצאת רק בפתח אחד ועל כל אחת יש ספק ואזלינן לקולא. אך ז"א דאכתי הו"ל תרתי ספיקי לקולא דסתרי אהדדי ודעת התוס' בביצה דף י"ד דגם בדרבנן כל דיש שני ספיקות דסתרי אהדדי מחמרינן וה"ה כאן אם אתה מקיל בפתח זה שמא יוציאו בפתח אחר כמו כן נוכל להקל בפתח אחרת ונימא להיפך וא"כ לא שייך להקל בספיקו. אך אכתי יש לעיין דהא יש כאן פתחים הרבה ואין עתיד לצאת רק בפתח אחד וא"כ שוב יש להלך בתר רוב פתחים דלא יצא מהם וא"כ שוב מותר וצ"ל כיון דעכ"פ באחת מהם תצא בודאי א"כ אקבע כאן פתח אחד שטמא משום שסופו לצאת דרך שם ואקבע אחת שבודאי טמא והו"ל קבוע דרבנן עכ"פ דהקבוע אינו ניכר ואף קבוע שאינו ניכר אסור מדרבנן ועיין ב"ח יו"ד סי' ק"י ובש"ך שם וא"כ שוב אסור. ובזה יש לומר דזה שהקשו התוס' דנימא ברירה וא"ל דנ"מ קודם שהוברר וכקושיית הפ"י דז"א דהכי מקשו התוס' דכיון דשייך ברירה אח"כ למפרע א"כ שוב לא שייך כאן דאקבע איסורא דאדרבא אם יהיה נקבע האיסור שוב יהיו מותרין כל הפתחים האחרים וא"כ אדרבא כל שיבורר הקביעות בודאי יטהרו כל הפתחים ואין מקום לאסור הפתחים רק בעוד שלא נודע עדיין הקביעות ובזה כ"ע מודים דלא שייך הקביעות ועיין ש"ך יו"ד סי' ק"י מה שהביא מחלוקת הרא"ה והר"ן באם יש איסור במקולין ולא נודע באיזה חנות ואח"כ נודע החנות אם שייך קבוע. ול"מ לדעת הר"ן דל"ש קבוע בכה"ג ואף לדעת הרא"ה היינו דוקא התם דעכ"פ אף קודם שנודע אבל מ"מ יש כאן קביעות איסור באחת מהחניות אבל כאן כל שלא נודע באיזה פתח עתיד לצאת לא שייך כאן איסור ועיקר האיסור הוא בשביל שבודאי סוף טומאה לצאת וכל שיצא שוב אמרינן ברירה ואם כן נטהרו כל האחרים ואם כן לא שייך לאסור מחמת ספק האחרים דכל שנקבע שוב יהיו מותרין אחרים ועיקר האיסור קודם שנקבע הוא בשביל שעתיד לקבע והרי כל שיצא בודאי הותרו האחרים משא"כ התם דגם קודם שנודע עכ"פ כלם בספק שמא זו האיסור משא"כ כאן דכל שלא יצא אין כאן שום איסור רק משום דיכול לצאת דרך שם והרי כל שיצא יתברר הטומאה בזה וכלם יטהרו ומה"ת לא ניזיל בתר רוב וז"ב כשמש ומיושב היטב קושית הפ"י