שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״מ (י׳)

ודרך אגב ארשום בדברי התוס' בעירובין דף ע"א ד"ה ר' אלעזר בן תדאי אומר אין ברירה שכתבו בזה אין זה כעין ברירה בכל דוכתין כדפירש בקונטרס דהוה כנשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל אחד ואחד וסברתם צ"ב ועיין במהרש"א שם. ולפענ"ד כוונתם למ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א להקשות למה לא אמר ברירה באומר כל היכא דמקדשי ארבעים מתוך שמונים ומה שתירץ בזה דבריו תמוהין. אמנם ביאור הענין הוא בקצה"ח סי' ס"א ובאבני מלואים סי' מ"א דכל היכא שהוא אומר מה שיברר אח"כ יהיה קדוש שייך ענין ברירה שנתברר למפרע שזה היה רצונו אבל מה דאמר סתם יקדשו ארבעים מתוך שמנים והרי לא בירר ולא תלה במה שיברר אח"כ ולא שייך ענין ברירה בזה ולפ"ז כאן ג"כ כל שלקחו יין בשותפות ולא ביררו חלק של כל אחד א"כ לא שייך לומר שנתברר אח"כ שזה חלקו והא לא אמרו כלל שכל שיטול כל אחד יהיה שלו למפרע ואפילו למ"ד יש ברירה ל"ש בזה ברירה והוה כאילו נשתתפו במעות דלא שייך ברירה בהיין אח"כ שהרי לא הוברר יין לכל אחד וז"ב לפענ"ד והיא ראיה ברורה למה שחידש הקצה"ח ובא"מ שם ודו"ק. שוב ראיתי בחידושי ריטב"א לעירובין ולפענ"ד הוא הדבר אשר דברתי ודו"ק היטב ושמחתי כי בראשית ההשקפה זכיתי לכוין לסברת הריטב"א הנ"ל ואני כותב בלי עיון בקצה"ח וא"מ כי אני כותב בכפר טריסקאוויטץ בשנת תרי"א ז' תמוז ועיין בשו"ת הריב"ש סי' רכ"ח מ"ש בענין ברירת הנבררים שלפענ"ד כוון למ"ש דכל שאומר על מה שיבררו אח"כ ל"ש ברירה והביא דברי התוס' בב"ק דף ס"ט דמחלקו בין כל הנלקט למה שיתלקט ע"ש שביאר הדברים כעין מ"ש הר"ש והתורת חיים לא עמד על הכוונה וגם נעלם מעיניו דברי הריב"ם ע"ש.