שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ט (ד׳)

אמנם אי קשיא לי הא קשיא דמ"פ הש"ס מיגו דמשתבע מלוה שא"ב לשתבע נמי אגלגול שבועה כמה הי' שוה והא מבואר בש"ע סי' צ"ד ס"ב דאין מגלגלין על טענת ספק של התובע רק היכא שיש רגלים לדבר וכאן לענין שבועה שא"ב דר"ה הוא דחידש לה דבאמת מה"ת לחוש שמא עיניו נתן בה וא"כ ניהו דתקנו חז"ל דישביעו אותו אבל עכ"פ גלגול שבועה לא שייך בכה"ג ומיהו יש לדחות דזה מקרי רגלים לדבר דעכ"פ הפקיד אצלו והוה כמו טענת שותפין אך לפי"ז שוב יקשה לוקי במינו מצוי בשוק וכאן לא שייך מ"ש למעלה דכל שיש דררא דממונא מגלגלין דעכ"פ כיון שמינו מצוי בשוק א"כ עכ"פ לא שייך לחשדו שירצה דוקא בזה ושוב לא שייך גלגול וא"ל כיון דיש בו דררא דממונא שוב רוצה לכפור הממון דז"א דהא ע"ז תובעו הלוה ולא יניחו. אך ז"א דהא יהיה כופר בכל ופטור רק ע"י גלגול משתבע א"כ שוב שייך רגלים לדבר. אך ז"א דכל עיקר כופר הכל דפטור הוא בשביל דאינו מעיז וא"כ שוב לא יוכל להעיז אך י"ל כיון דלא קים לי' בגוויה יוכל להעיז והוה דררא דממונא ובזה ממילא י"ל תהא במאמינו כמ"ש למעלה ומיהו בלא"ה ל"ק דכל ששייך דררא דממונא שוב בודאי מגלגלין עליו וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה בקקיון דיונה דמה פריך אי במאמינו נהמני' גם בהא כמה שוה דמה קושיא דבזה שא"י אם הוא ברשותו מאמינו משא"כ כמה שוה יודע הלוה שמשקר ולכך אין מאמינו ולפמ"ש אתי שפיר דאם אינו מאמינו בזה שוב א"צ לשבע כלל דהא הוה חשוד אממונא וכמ"ש ודו"ק. והנה לכאורה צריך להבין הא דפריך בדף ה' על ר"ה דאמר משביעין אותו שבועה שא"ב נימא מיגו דחשוד והא לעיל אמר שם דגם כופר בפקדון שייך אשתמוטי עד דקא בחישנא רק בנקיט בידיה או דהוה בביתי' וקאים עלי' וא"כ לכך משביעין אותו שא"ב דיכול להיות דמשתמיט עד דקא בחיש ליה. אמנם ז"א דכל שמשלם וכעת אינו בידו וניהו דכל לא ידענא פשיעותא היא היינו שמחוייב לשלם עי"ז דלא שמרו ולא ידע היכן הוא אבל עכ"פ כל שמשלם והוא משתמיט עד דקא בחיש ליה וא"כ למה נטיל עליו שבועה דכעת הוא משלם ואם ימצא באמת יחזיר לו ואף אם לא יחזיר לו אח"כ עכ"פ כבר שלם לו הממון ולמה יצטרך לחזור לו וע"כ דאתה חושדו שמשקר ויודע שהוא אצלו וא"כ הוה מיגו דחשוד ובפרט שאין כאן דררא דממונא כלל דהרי משלם ומשני דבאמת עבר על לא תחמוד דבאמת זה חפץ בקב שלו יותר מתשע קבין של חבירו והו"ל דררא דממונא ומשתבע ולא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו.