ואל יתעקש המעיין דהרי הרא"ש פרק הכותב כתב דהוה כאילו מחל המלוה הראשון שעבוד הגוף ללוה ונשתעבד לשני משעה שהלוה וא"כ אף שלא הגיע הזמן נשתעבד רק להשני. אבל באמת אחר העיון הדבר נכון דע"כ לא כתב הרא"ש רק לפי הס"ד דש"ס דטעם מעמ"ש דהוה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך א"כ יש לומר דנשתעבד להשני משעת מתן מעות אבל לפי מה דמסיק דהוה כהלכתא בלא טעמא א"כ לא נשתעבד להשני משעת הלואה רק דבעת שנתנו לו במעמד שני נמחל שעבודו וכמ"ש הרא"ש בהדיא פ"ק דגיטין לפי המסקנא וא"כ כל שלא הגיע הזמן א"כ א"א לומר דנפקע של הראשון לגמרי דא"כ במה יתחייב להשני הא כל שנפקע שעבוד הגוף של הראשון נפקע שעבוד הנכסים ג"כ ולהשני לא נתחייב עדיין דלא נשתעבד לו ולא הגיע הזמן ולכך בעינן שיגיע זמן הפרעון וא"כ כיון דנתחייב לפרעו נכנס השני במקום הראשון ונסתלק הראשון לגמרי וז"ב כשמש והבן בדברים כי הם מיוסדים בעומק הענין ועכ"פ מ"ש הש"ך סי' קפ"ו ס"ק ד' בפשיטות דיוכל להקנות במעמ"ש והביא מש"ס ב"ק הנ"ל.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.