שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (י״ב)

ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו שם תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו נמצא זה פוטר עצמו בממונו של כהן ותמה הרשב"א בסימן שי"א דמה מדמה בכור בהמה טהורה דשם יש לו זכייה בגוף הדבר אבל פ"ח הרי אין לו זכייה בגוף הדבר וא"כ לא מקרי ממונו של כהן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי טעמו של הרמב"ן דס"ל דתקפו כהן מוציאין מידו משום דתפיסה בלי קנין ל"מ לשיטתם נגד חזקת מרא קמא ולפ"ז גם בכור בהמה טהורה הא הוה תפיסה בלי קנין דמכירי כהונה לא מקרי מוחזקים וכמ"ש וא"כ שוב מהראוי שיהי' מוציאין וא"כ אם נימא דאין מוציאין וע"כ דאף תפיסה בלי קנין מועיל כל שנקרא מוחזק א"כ גם בפ"ח כן דמכירי כהונה הוא ואדרבא בפ"ח יוכל לפדות פ"ח בשה בפני עדים והרי היא שלו עכ"פ יש לו זכות טפי מטהורה ושפיר פריך. ובזה יש לומר הא דאמרי תניא דמסייע לך והקשו כלם מה הלשון אומרת דמסייע לך. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה מצי למדחי כתירוץ שני של התוס' דכיון דאין לו לתבוע רק ט"ה שבו שפיר מקרי מוחזק וא"כ לא הי' ראיה לפ"ח דשם אין לו זכות בגוף הפ"ח וכמ"ש הרדב"ז רק דא"כ הי' יכול רבה למדחי ראיית רב המנונא מהך מתניתא דע"כ המע"ה לא מיירי ביד כהן דא"כ הא קתני שם פ"ח וע"כ דפירש במכירי כהונה ולא ס"ל תירוץ השני א"כ תניא דמסייע לך ובזה יש ליישב גם דברי הרמב"ם שדחה הך סייעתא ותמה הרשב"א שם. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין התחלה לסייעתא רק דרבה לשיטתו ולכך דחה הרמב"ם זאת אבל מצד הסברא נ"ל דמועיל תפיסה וכמ"ש הלח"מ שם בפ"ב מבכורות ודו"ק. איברא דכל מה שהארכתי בזה אכתי צ"ע לפמ"ש הקצה"ח דבתפס ברשות צריך שיהיה עם קנין א"כ יקשה כאן דל"מ תפס ברשות ולמה מועיל לשיטת הרמב"ן בנתנו לו ואפשר דנתנו לו שאני דהוא עצמו נתן לו ושפיר מועיל אף אם ת"ל דתפס ברשות ל"א כל דהוה תפיסה בלי קנין ודו"ק ומעתה מיושב היטב דברי הרמ"א דבבכור בזמן הזה אף בנתנו בטעות ל"מ דלא מקרי מוחזק כלל כ"ז שחי דאסור בהנאה וא"י להיות מוחזק בו ולכך אף כשנותנו בעצמו ל"מ ודו"ק. ומן האמור נראה לפענ"ד לדחות דברי הבית יעקב סי' ס' שכתב בא"י אם נתחייבתי ופרעו הלוה בסתם ואח"כ טען הלוה שהיה סבור שחייב מן הדין ואם ידע שאינו חייב רק לצי"ש לא היה משלם והעלה דהוה מחילה בטעות ע"ש והרי לפנינו דברי הרמב"ן והרא"ש שכתבו בהדיא דאם נתנו לו הבעלים מועיל אף דתפיסה ל"מ וא"כ ה"ה שם אף דלצי"ש ל"מ תפיסה כמ"ש הריב"ש והובא בש"ך חו"מ סי' ע"ה מ"מ אם נתן לו בעצמו לא מקרי נתינה בטעות ומ"ש הבית יעקב ראיה מהא דאמרו בסנהדרין דף ע"ב דאיגנבו ליה דיכרי לרבא ואמרו דאהדרי' והקשו התוס' הא חייב לצי"ש וכתבו דהם לא הי' מחזירין אלא שכסברו שחייבים בדיני אדם והרי דאף דנתנו בטעות מ"מ ל"מ. הנה בלא"ה יקשה הא בקלב"מ מועיל תפיסה והרי עכ"פ תפסם רבא וכבר נתעוררו בזה בתומים וקצה"ח סי' כ"ח וצ"ל דשאני התם דאף שנודע שבאמת של חבירו הוא ורק שהתורה אמרה דבדיני אדם קלב"מ והוה כאלו שילם לו בדיני אדם וא"כ לא שייך לומר דכל שנתנו לו מועיל תפיסה והוה מחילה הא סוף סוף כבר נפרע בדיני אדם דהתורה פטרה ול"ק קושית הב"מ ואף דתפיסה מועיל אבל כל שרבא לא רצה לתפוס רק מה שהם נתנו לו יהיה כתפיסה וזה לא מועיל דהם לא נתנו רק באופן שנתחייבו בדיני אדם וז"ב לדעתי. ובאמת לפמ"ש הש"ך בתקפו כהן סי' ס"ב הנ"ל דרמב"ן מיירי בנתנו לו בידיעה שאינו חייב א"כ ראיה להב"י מדברי הרמ"א סימן שט"ו הנ"ל. אך לפענ"ד נראה בגוף הקושיא של הש"ך דבאמת צ"ב הא הוה נתינה בטעות ותקפו כהן מוציאין מידו וצ"ל דע"כ לא כתב הרמב"ן רק שם דהוה ספק בדין אי פודין בנדמה וא"כ כל שנתנו לו לא שייך לומר דהוה נתינה בטעות דזה גופא עדיין ספק אם הוה נתינה בטעות ואם כן כל שתפס ברשות דהוא נתן לו והוא רוצה לחזור בו מספק א"י לחזור בו מספק דהא לא נתברר הספק והו"ל ספק בפרעון וה"ה כאן הספק בחזרה וכן כל הראיות מכור בשלשים וגם מספינה שטבעה דהו"ל ספק בדין אבל בהך דסי' שט"ו דשם הספק במציאות אם זה חייב בבכורה וא"כ כל דקי"ל דהמע"ה ואינו חייב מה בכך שנתן הא הו"ל נתינה בטעות ול"ה לומר דנתן הא לא היה צריך ליתן כלל דספק ממון המע"ה וז"ב כשמש ועיין ט"ז סימן שכ"א ס"ק ב' ולפי זה גם דברי הב"י נכונים דשם גם כן הוה ספק במציאות אם חייב כלל וז"ב ודוק. איברא דלפי זה שם בהראיה שמביא הב"י צ"ע דשם הוה כספק בדין וצ"ע