שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ג (י׳)

ובזה נראה לפענ"ד מה שנסתפק הרדב"ז להרמב"ם פי"א מביכורים הי"ט ופי"ב הלכה כ"ג בהא דדעת הרמב"ם דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו איך הדין בבכור בהמה טמאה בבכור אדם ודאי ל"מ תפיסה כיון דאינו תפוס באותו דבר שנולד הספק רק בחמשה סלעים משא"כ בכור בהמה טמאה דתפוס באותו דבר עצמו או דלמא דשאני בכור בהמה טהורה דהוא תפיס באותו דבר שיש בו צד קדושה משא"כ בבכור בהמה טמאה שאין בו צד קדושה מצד עצמו ואף דאסור בהנאה קודם פדייה מ"מ ביד הישראל לפדותו ולהפקיע איסורו ע"ש שהאריך בזה והובא במהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות לרמב"ן דף י"א ע"ב ולכאורה לפמ"ש למעלה בשם הש"ך בתקפו כהן סי' קי"ב מבואר דמהני תפיסה בכל דבר וא"כ אין מקום לספיקו של הרדב"ז ולחלק בין ספיקא דפלוגתא דרבוותא לבין ספק במציאות לפענ"ד אין לחלק דסוף סוף יוכל לטעון קים לי שהי' כן וצ"ע בזה אבל עכ"פ אין מוכרח לחלק כן. אך לפמ"ש אתי שפיר ולפענ"ד תלוי בשני תירוצי התוס' בב"מ דף ז' שהקשו דאמאי תקפו כהן אין מוציאין מידו הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר וכתבו דמיירי במכירי כהונה א"נ דא"י לתבעו רק כפי ט"ה שיש לו בו ע"ש ולפ"ז אם נימא דמיירי במכירי כהונה א"כ באמת הוה תפיסה בלי קנין שהרי מכירי כהונה אין בו קנין רק דמקרי מוחזק וכמ"ש בשו"ת מוהרי"ל סי' ע"ד ועיין קצה"ח סי' ער"ח שהביאו וביאר הדברים באורך וא"כ בתפיסה בלי קנין ל"מ מוחזק רק בתפס אותו הדבר בעצמו אבל לתירוץ השני דא"י לתבעו רק כפי ט"ה שיש בו א"כ גם בפ"ח דבהמה טמאה ניהו דיכול לפדות בשה ומגיע לו מה דביני ביני סוף סוף תפס הדבר וקנהו ותפיסה בקנין א"צ שיתפוס אותו דבר בעצמו. ובזה מיושב קושית המהרי"ט אלגזי שם דלפי דברי הרדב"ז יקשה בהא דפסק הרמב"ם דתקפו כהן אין מוציאין מידו וכל חילו של הרמב"ם הוא משום דפסק כרב המנונא דאייתי מתניתא בידיה דאחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המע"ה ומשמע ליה דמשמע מי שנקרא מוציא בין הכהן בין הישראל וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי"א שי"א וא"כ לפי דברי הרדב"ז קשה דהא שם כייל בין בכור בהמה טהורה ובין בהמה טמאה ובכלהו קתני המע"ה והרי בבהמה טמאה ומכ"ש בכור אדם דמוציאין מהכהן אף לשיטת הרמב"ם והיא תימה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת התנא שפיר כללינהו דלא מיירי במכירי כהונה וא"כ ס"ל כתירוץ השני דיש לו זכות בגוף הדבר ואין לו לבעלים לתבוע רק כפי ט"ה שבו א"כ כיון שקנה גוף הדבר שוב מועיל תפיסה בקנין אף שאינו תופס גוף הדבר משא"כ הרדב"ז דעלה ונסתפק לפי תירוץ הראשון של התוס' דהיינו במקום שהיה התפיסה שלא לשם קנין ורק משום דהוה מכירי כהונה ומקרי מוחזק ובכה"ג ל"מ התפיסה כיון שאינו תופס הדבר בעצמותו וגם בפ"ח כיון דהכהנים צריכין ג"כ לפדותו בשה והכהנים חשידי ע"ז וא"כ פשיטא דלא נקראו מוחזקים כל שאינם מוחזקים בגוף הדבר ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר באהע"ז סי' כ"ט ס"ו דא"ל התקדשי בדינר ונתן לה משכון עד שיעשה הדבר אינה מקודשת אבל אם אמר תזכה בגוף המשכון דמועיל והיינו משום דאם נתן לה משכון א"כ לא קנתה גוף הדבר והוה תפיסה בלי קנין דהמשכון לא נקנה רק למשכון ומשכון אינו קונה וא"ה לכך ל"מ דהוה תפיסה בלי קנין בדבר אחר אבל באם אמר לה תזכה בגוף החפץ שוב הוה תפיסה בקנין בגוף הדבר ובודאי מועיל. ובזה נראה מ"ש הח"מ דאם אמר לה שלא תחזיר המשכון עד שיתן לה מנה דמועיל ג"כ ולפמ"ש בכה"ג כיון דהוה תפיסה בלי קנין ל"מ תפיסה כל שאינו תופס גוף הדבר בעצמו וצדקו דברי הב"ש שם דלא כח"מ ועיין שו"ת פנים מאירות ח"א סי' צ"ו ע"ש. ובמ"ש מיושב ג"כ מה שהקשה המהריט"א שם דאיך פסק הרמב"ם דכל תיקו או אבעיא דלא אפשיטא מועיל תפיסה וכמ"ש בת"כ סי' ח' והא ל"מ תפיסה בפ"ח ובכור אדם. ולפמ"ש אתי שפיר דשם הוה תפיסה בקנין וכאן כתבתי דמיירי באופן דלא קנה רק משום מכירי כהונה וכמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד הא דכתבו הרמב"ן בהלכות בכורות והרא"ש לשיטתם שתקפו כהן מוציאין מידו ה"מ בתקפו אבל אם נתנו להכהן הדר הו"ל הכהן בעלים והו"ל בעלים מוציא והמע"ה ותמה הש"ך בתקפו כהן סי' ס"ב על מ"ש הרמ"א בסי' שט"ו ס"א בהג"ה דאף אם נתנו לו בטעות שהיה סבר שצריך ליתן לו ג"כ מוציאין מידו והרי בהדיא דלא כהרמב"ן והרא"ש ומ"ש הש"ך בזה דהרמב"ן מיירי בנתנו לשם נתינה אף שידע שא"צ ליתן לו המעיין ברמב"ן והרא"ש יראה בהדיא אף בנתנו בטעות וכבר האריך המהרי"ט אלגזי בדף י"ב ע"ד לתמוה עליו ודבריו נכונים וכבר הארכתי בחידושי על הרמב"ם ליישב קושית הת"כ הנ"ל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת סברת הרמב"ן נראה לפענ"ד דהוא לפמ"ש דמכירי כהונה לא נקרא קנין רק מוחזק ולכך הוה תפיסה בלי קנין ולכך נגד חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה בלי קנין לשיטתם דס"ל תקפו כהן מוציאין מידו דתפיסה ל"מ נגד חזקת מ"ק ולפ"ז זהו דווקא בתפיסה אבל בנתנו לו שפיר לא גרע מתפס ברשות דמועיל אף נגד חזקת מרא קמא וכמ"ש התה"ד סי' שכ"א שהבעלים התפיסו לו ע"מ שיהיה שלו ומכ"ש בזה דהבעלים נתנו לו ע"ד שיהיה שלו שוב מקרי מוחזק. אך נראה דכ"ז דוקא בבכור בזמן הבית שהיה ראוי להקריבו א"כ שייך לומר דמקרי הכהן מוחזק בו אבל בבכור בזמן הזה דעד שיפול בו מום הרי הוא אסור בהנאה א"כ שוב לא מקרי מוחזק בו ושפיר ל"מ אף שנתנו לו בטעות כיון דהוה תפיסה בלי קנין. ובזה יש ליישב מה שהקשה המהרי"ט אלגזי שם דהיאך מוכח ר"ה דתקפו כהן אין מוציאין מדקתני סתם המע"ה ודלמא מיירי שנתנו בטעות ובכה"ג לכ"ע אין מוציאין.