שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ב (ב׳)

מה שהארכת בהא דמבואר באהע"ז סי' מ"ב דהחשוד על העריות פסול בין לאפוקי בין לעיולי ומטעם דמים גנובים ימתקו והמה גורסים בין לאפוקי בין לעיולי ולא כגירסת רש"י וע"ז הקשית דמ"מ היאך שייך מים גנובים ימתקו דממנ"פ אם הוא אומר אמת א"כ אמת הדבר ובעצמו אין פסול רק משום דחשדת לי' למשקר בשביל הנאת עצמו דמים גנובים ימתקו וכל שהוא אמת הוא כשר ואם שקר הדבר שוב אינו מים גנובים דאינה א"א דאינה מקודשת לו. לפענ"ד לא קשה דמים גנובים אינו הטעם משום דביאת איסור חשיב ליה ביותר רק דכל דנתקדשה לאחר שוב ל"ש לי' כ"כ וכשבא עליה חביבא לו ביותר דבפנויה שכיחא ליה ונמאסת עליו ויעיין ברי"ף ובנימוק"י שמשמע כן. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הב"ש סי' מ"ב ס"ק כ"א דשם פסלינן לעיולי משום החשש דמים גנובים ימתקו ובסוף נדרים אמרינן דאתתא שריא דמהו דתימא דניחא ליה דלא לימות דמים גנובים ימתקו קמ"ל הרי דלא אמרינן דמים גנובים ימתקו ועביד איסורא ולפמ"ש אתי שפיר דשם החשש דמים גנובים ימתקו דניטל טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה וכמ"ש התוס' ישנים שם וע"ז שפיר קמ"ל דניחא ליה טפי דלימות ויוכל לשאנה בפרהסיא ממה שיהי' מים גנובים אבל כאן דהוא אמר שנתקדשה שפיר שייך החשש דמים גנובים דעכ"פ כיון שאינו נושאה דהיה יכול לשאנה ומסתמא לא נתרצית לו לשאנה שוב החשש דשמא בשביל מים גנובים ימתקו דל"ש לי' כ"כ ממה שהיא פנויה אבל לענין לשאנה זה עדיף ליה ממים גנובים וז"ב. ובלא"ה אני תמה דשם שפיר מוקמינן אחזקת היתר ומסתמא לא עביד איסורא ולא תלינן בשביל חשש דמים גנובים ימתקו אבל כאן דעיקר העדות היא שיהיו שני עדים על הקידושין עכ"פ החזקת פנויה איתרע ע"י עד אחד ואף דאינו נאמן ע"א לבד הא עכ"פ גם בע"א חוששין לקידושין ואף אם נימא דאין חוששין לקידושין בע"א עכ"פ חזקת פנויה ודאי איתרע דעכ"פ שניהם אומרים דנתקדשה ולענין זה גם החשוד נאמן וע"ז קמ"ל דפסול להשיאה ומוקמינן אחזקת פנויה ודוק ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ז ראיתי שהוא והגאון השואל מוהר"ץ בעל תפארת צבי נתקשו בהא דקאמר ר"נ החשוד על העריות כשר לעדות ופירשו התוס' שם הטעם דיצרו תקפו וע"ז הקשו הא מ"מ רשע הוא וכל עובר עבירה יצרו תקפו ואף דבעריות יצרו תקפו טפי הרי חזינן דהתורה חייבה בעונש בסקילה שריפה חנק מלקות הכל לפי הערוה ולא אמרינן דיצרו תקפו. ולפענ"ד נראה דבאמת פסול לעדות דחשוד על העריות לענין עדות משום דחשוד לעבור בדבר שיש לו הנאה ה"ה לענין עדות דמשום הנאת ממון ישקר וע"ז שפיר אמרינן דבאמת לעדות לא חשוד לשקר בשביל הנאתו רק דמה שחשוד על עריות הוא משום דיצרא של עריות תקיף ליה טובא והיה מוכרח בדבר ואף דכתבו התוס' דגזירת הכתוב היא דרשע פסול לעדות משום דאל תשת רשע עד א"כ אף דיצרו תקפו מכל מקום רשע הוא. לפענ"ד נראה דשם כיון דעכ"פ עשה להנאתו מחשביה רשע לאביי אף דלא הוה רשע דחמס אבל הכא אמרינן דבשביל דיצרו תקפו עשה כן ולא בשביל הנאתו לבד. ובלא"ה יש לומר דכיון דאמרו ביומא דף ס"ט אם תבטל ליצרא דעריות כליא עלמא דלא משתכחי ביעתא בהנך ג' יומי ופירש"י דפסק כח החימום וא"כ אף מה שמותר כגון באשתו בא ג"כ מפאת היצר והחימום לכך יצרו תקפו טפי ולא מקרי רשע דבשלמא כל עבירות אין בו יצר רק מה שהוא לעבירה אבל כאן גם מה שמותר בא מצד היצר והחימום ומדוקדק לשון יצרו תקפו וכעין מה שפירש ר"י בפרקי אבות על יראת חטאו ועיין בתוי"ט ודו"ק.