והנה מ"ש שגבו עדות שלא בפניו הנה בכה"ג שא"א לגבות בפניהם ודאי מותר ובאלמים כה"ג בודאי מותר ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חאהע"ז סימן ע"ב ועיין מהרי"ט בשניות חאהע"ז סי' ל"ד. אמנם מה שיש לעיין שהעדים אלו העידו אחד שאכל טריפות ואחד שגנב וא"כ אינם מצטרפין כמ"ש בחמר חוורין עתיק בסנהדרין דף כ"ד בשם המאירי דלא כמ"ש מהר"ם פדוואה והובא בסי' ל"ד סעיף כ"ח בהג"ה ועיין בכנה"ג בהגהת הטור אות כ"ג שצדד הרבה בזה וגם יש לעיין אם עדות מיוחדת מצטרף באישות ועיין באהע"ז סי' מ"א ס"א בהג"ה ועיין בסי' קל"ג ס"ק א' בב"ש אך לפענ"ד נראה דעכ"פ כשהיא מכחשת וגם כל הקריה הומה שהם עדים שכורים ועדים מעידים אף אם נימא דאין מצטרפין מ"מ בכה"ג שניכרין הדברים ששקר וכזב הוא יש להתירה בלי גט שבלי ספק שהעדים האלו אינם יודעים טיב קידושין וגם היה במחשך מעשיהם ומה גם שכל שאחד מהם פסול שהירש העידו שני עדים בענין גניבה א"כ הרי נמצא אחד מהם פסול ובכה"ג בודאי יש לסמוך על המקילין בעדות ע"א בקדושין כמבואר בסימן מ"ב ועיין ב"ש ס"ק ח' שם ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ב (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.