שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״א (ד׳)

איברא דלפי זה יקשה מ"פ הש"ס בהא דתניא בד"א בגדולה אבל בקטנה כופין כופין למאן אילימא לאב איפכא מבעיא ליה והרי שם יקשה כיון דהיתה קטנה ואם כן ל"מ אם גם היא עכשיו קטנה אם כן מתגרשת על ידי אביה ואם כן יוכל לומר דאני לא התחייבתי רק כשיקיים התנאי ואף אם נימא דמיירי שעכשיו היא גדולה מ"מ כיון שאז היתה קטנה ותנאה אינו תנאי ועיקר היא אביה ואם כן לגבי האב ל"ש זאת והבעל יכול לומר דחשבתי שהאב יקיים התנאי ומה לי ולאונסו דבשלמא הבת מתנצלת שמתחלה התחייבה עצמה שחשבה שאביה יתן אבל בקטנה לגבי האב שפיר מהראוי שיתבטלו הקידושין ובפרט שהיה במעמדו. אך ז"א דעיקר קושית הש"ס דעל כל פנים כפייה ל"ש בזה ומהראוי שיתבטלו הקידושין לגמרי ועל זה משני דכופין הבעל ליתן גט והיינו דתנאי של הקטנה לא מחשב תנאי כלל וכפטומי מילי בעלמא הוא ואם כן לא יוכל לטעון שאדעתא דהכי לא התחייב כיון דתנאה לא מקרי תנאי כלל ואף די"ל דאם היה זאת במעמד אביה הוה תנאה תנאי עכ"פ לגבי אב מ"מ י"ל דהך בד"א מוקי הש"ס באמת כשלא הי' הפיסוק במעמד האב וזה ברור. ובזה יש ליישב דברי הב"י באהע"ז סימן כ"ב שכתב דהרי"ף והרא"ש שהשמיטו הך בד"א הוא משום דהבד"א קאי לתנא דברייתא והם פסקו כתנא דמשנה ותמה בשו"ת פ"מ ח"א סי' ק' וכבר קדמו הדרישה דמנ"ל זאת להב"י דאדרבא י"ל דפסק כאדמון דתנא דברייתא ואם כן לדידיה ל"ש הך בד"א דאף בגדולה יכולה לומר או כנוס או פטור והבד"א קאי אליבא דרבנן דחולקין על אדמון והיא פליאה גדולה על מאור עינינו הב"י ז"ל ובתשובה אחרת הארכתי בזה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דגם לאדמון יש מקום לחלק בין גדולה לקטנה דהיינו אם הי' במעמד האב דבגדולה יכולה לומר או כנוס או פטור דמה לה באונס אביה וכמ"ש ובקטנה דעיקר היא האב אם כן נתבטלו הקידושין לגמרי וכמ"ש ואם כן הי' עכ"פ להם לחלק בין גדולה לקטנה וע"כ כתב הב"י דפסקו כתנא דמשנה אבל בפסקה על עצמה אף בגדולה אינה אומרת או כנוס או פטור רק תשב עד שתלבין ראשה ודוק. וקצת צ"ע דאכתי היה להם לחלק על כל פנים בזה דבקטנה נתבטלו הקידושין לגמרי ויש ליישב ואכ"מ להאריך. והנה המרדכי כתב בהא דמבעיא לן בכתובות דף נ"ו אי חיבת חופה קונה או חיבת ביאה ואחר כך מבעיא ליה לר"א אם פירסה נדה מאי וכתב המרדכי דמיירי בשעת ווסתה דאל"כ הוה אונס ותמה הח"מ בסי' ס"א ס"ק א' הרי לענין מזונות אמרו ריש כתובות דכיון דאורחא לשנות ווסתה כשעת ווסתה דמי וגם מסקינן לבסוף דכל אונסא לא אכלה וקונה אח"כ ומ"ש הח"מ דהמרדכי לשיטתו דפירש דמיירי דפירסה נדה תוך חופתה וכבר היה חיבת חופה סותר דברי עצמו דאם כן כבר קנה תחלת חופה וע"כ צ"ל דס"ל חופה קונה וכמ"ש בעצמו ואם כן אין מקום לדבריו. ולפענ"ד נראה דבאמת לענין מזונות בהגיע זמן ולא נשאת אף דאירע לה אונסא יכול לומר לה מה לי ולאנסך דניהו דאונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד ואני לא התחייבתי עצמי ע"ז אבל כאן דכבר נכנסה לחופה ופרסה נדה בתוך חופתה א"כ מאי יטעון דאונסא כמאן דלא עבד הא כיון דהיה שלא בשעת ווסתה עכ"פ אנוסה היא ואף דאיכא נשי דמשנין ווסתייהו זה גם כן נקרא ווסת אונס דכל ווסת הדילוג לא נקרא ווסת עד דתקבע לה לדילוג וא"כ שפיר יכולה לומר נסתחפה שדהו וא"ל דהוה כלא עבד דהא היא עבדא כל מה שיכולה לעשות ונכנסה לחופה ובשלמא שם עכ"פ לא נישאת לו ניהו דהיה באונס מה לו ולאונסה סוף סוף לא נתקיים התנאי משא"כ כאן דמה לה לעשות עוד ולא עשתה ואם היה נכנסה לחופה ביום אחר גם כן הי' קרה לה כזאת כיון דשלא בשעת ווסתה היא וז"ב. ובזה מיושב מה דפירש המרדכי דמיירי דפירסה נדה בתוך חופתה דלא כהרא"ש משום דק"ל למה בעי הש"ס דוקא בפרסה נדה ולא בחלתה ועיין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בסי' קכ"ד שהאריך בזה ולפמ"ש המרדכי א"ש דזה שייך גם בתוך חופתה משא"כ אונס אחר דל"ש שיקרה בתוך החופה בזמן קצר. ויש להמתיק הדבר עפמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב גבי אומדנות דכל דתלוי בדעת שניהם ל"ש אומדנא דאדעתא דהכי לא קנה כיון דיש דעת אחרת המקנה ואם כן בשלמא כשנכנסה לחופה ואירע לה אונס א"כ לא יוכל לומר אדעתא דהכי לא חפצתי בחופה דתוכל לומר היא אדרבא דאדעתא דהכי נכנסה לחופה מה שאין כן התם במזונות דאין כאן דעת אחרת דבאמת לא נשאו רק שהעיכוב היה באונס אבל ל"ש כאן דעת אחרת מקנה דכל שלא נשאו ל"ש כאן דעת אחרת דלא נכנסה עוד בעסק הלז וזה ברור כשמש. ובחידושי אמרתי ליישב דענין אונס כיון שהוא ענין דנתחדש מקרה דל"ש שפיר אמרינן דאדעתא דהכי לא נתחייב ומה לו ולאנסה משא"כ כאן דמיירי דפרסה נדה בתוך חופתה לשיטת המרדכי ואם כן כל האיבעיא היא אם בעינן חופה דחזיא לביאה או לא וא"כ ממ"נ כל דתאמר שהוה אונס דל"ש ונתחדש פה ענין א"כ הוה מתחלה חופה דחזיא לביאה וע"כ צ"ל דנתגלה למפרע שלא היה חופה דחזיא לביאה ושוב יכולה לומר נסתחפה שדהו דאם היה ראוי להיות כן שוב ל"ש אונס דל"ש ודוק כי הוא ענין דק שכלי. ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל שם דהקשה על המרדכי מהא דאבעיא בפרסה נדה ומת דאין לך אונס גדול מזה ולפמ"ש א"ש דשם דמת י"ל דהוא ענין נתחדש במה שמת ול"ש לומר דנסתחפה שדהו דמה לו ולאונס שנתחדש דאדעתא דהכי לא קנה בחופה מה שאין התם ודוק היטב