שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ל (ט׳)

וראיתי בישועת יעקב או"ח ר"ס ש"א שהאריך בענין ח"ש באיסור שבת והקשה בהא דקאמר הש"ס ביבמות דף ה' יכול א"ל אביו חלל שבת ישמע לו ת"ל את שבתותי תשמורו וכגון שאמר שחוט ובשל לי ואח"כ מוקי בלאו דמחמר והקשה אמאי לא מוקי דצוה לו לעשות פחות משיעור דאין כאן רק איסור בעלמא וה"א דעשה דכיבוד דחי וע"כ דח"ש מותר. ולפענ"ד אין ראיה דכל הטעם דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי ושם ל"ח לאצטרופי לפמ"ש דחזי לאצטרופי בשעת מעשה ושם אם הי' בשעת מעשה לא היה עושה דהיה איסור כרת ובאיסור כרת אסור דאין דוחה עשה שיש בו כרת וא"כ בכה"ג ל"ש חזי לאצטרופי ודו"ק עוד יש לומר דהנה לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דח"ש אסור מטעם דאחשביה וא"כ כאן ל"ש אחשביה דהבן ודאי לא אחשביה דעשה משום כיבוד אב אבל לא אחשביה למלאכה וא"כ לכך א"א לאוקמא בח"ש. וע"ד החידוד י"ל דהנה החזקוני הקשה דל"ל קרא דלא ישמע לו בחילול שבת ת"ל דכל היכא דלא חייב השליח מחייב שולחו כיון דהשליח לאו בר חיובא ואם נימא דצריך שישמע לו שוב הבן השליח לא יתחייב ויתחייב האב וא"כ אינו עושה מעשה עמך ושוב א"צ לכבדו ובחידושי ליו"ד הלכות כיבוד אב ואם הארכתי בזה. וכעת נ"ל עפמ"ש הפ"י בתשובה להקשות דלמה לא יהיה אסור שבות גוי מטעם שליחות דלחומרא יש שליחות לעכו"ם וכתבו הבית מאיר סי' ה' ודו"ז בישוע"י ז"ל דשאני מלאכת שבת דעיקר הקפידא שגופו ינוח מלעשות מלאכה וא"כ ל"ש שליחות דסוף סוף גופו שובת ובתשובה הארכתי בזה וא"כ מיושב קושית החזקוני דניהו דהיכא דלאו בר שליחות מחייב שולחו כאן ל"ש זאת דסוף סוף גופו שובת ממלאכה וז"ב. ולפ"ז י"ל דלכך לא אוקמא בח"ש דשם יקשה דהא אינו עושה מעשה עמך דעכ"פ ח"ש אסור מן התורה וא"ל דל"ש כאן שליחות דסוף סוף גופו שובת דז"א דזה לא שייך רק היכא שהשליח עושה מלאכה גמורה אבל כאן בח"ש באמת לאו מלאכה היא כעת רק דחזי לאצטרופי וא"כ ממילא האב אינו עושה מעשה עמך דעושה איסור בצוויו וא"ל דסוף סוף גופו שובת דז"א דהא גם הבן כעת אינו עושה מלאכה רק דחזי לאצטרופי ע"י שישלים המלאכה וא"כ גם באב שייך דחזי לאצטרופי ע"י שהי' משלים האב הח"ש האחר ואז היה חייב ודו"ק כי חריף הוא אף כי יש לפקפק קצת. ומ"ש להקשות בישועת יעקב באו"ח שם מהא דאמר בירושלמי הוציא מצה לרה"ר אינו יוצא ידי מצה אם לא מקרי מצוה הב"ע ואם נימא דח"ש מותר יקשה הא שיעור הוצאה בשבת כגרוגרות ושיעור אכילת מצה בכזית א"כ יכול להוציא בהיתר ומה שהוציא יותר בשביל זה ודאי לא מקרי מהב"ע וע"כ דגם ח"ש אסור מן התורה. הנה לפי מה דאמרו בשבת דף צ"א דמיגו דהוה שיעור לטומאה הוה שיעור לענין שבת ע"ש וא"כ גם כאן כיון דהוה שיעור לענין אכילה בכזית גם לענין הוצאה מחשב בכזית אלא דלפי מה דאמרו שם דבעינן שיבואו האיסורים ביחד וא"כ גם כאן י"ל כיון דהשיעור כזית אינו רק באכילה א"כ לא מתחייב מקודם על הוצאה רק בשיעוד גרוגרות. אך לפמ"ש הרשב"ם שם והובא בחידושי רשב"א דבתרומה טהורה אף בכזית סגי דאכילת תרומה טהורה דמצוה בכזית אכילתו מחשבתו ע"ש וא"כ ה"ה הכא וצ"ע בשבת שם דאמרו לענין שתי הלחם ולחה"פ מדלענין יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית ולמה לא אמר מדלענין אכילה דשתי הלחם ולחה"פ דהוא בכזית ואולי במצוה יוצא אף בפחות מכזית בכ"ש כפי מה שמגיע לחלק ועדיין צ"ע בזה ודו"ק. שוב ראיתי שהאחרונים נסתפקו בזה אי בעינן באכילת כהנים כזית ובדורש לציון דרוש א' נסתפקו בזה וע"ש בהגהת בנו שהביא מהא דאמר הגיעני כפול ע"ש ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה לזה ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ו ממלוה לענין ריבית פחות מפרוטה דכתב דהוא כח"ש בגזל ולפענ"ד עכ"פ לגבי הלוה ל"ש לפמ"ש זקני הח"ץ ז"ל דחצי שיעור מטעם אחשביה וא"כ בשלמא המלוה אחשביה אבל הלוה אדרבא הוא נתן ול"ש דאחשביה ואדרבא הוא מחל וצ"ל מה דפריך בסנהדרין כ"ז מבר בניתוס לדידי אוזיף בריביתא משום דשם ידוע להש"ס דהי' ש"פ ויותר ואף הלוה נפסל ולפענ"ד גם חזי לאצטרופי ל"ש בריבית דעכ"פ בשעת שימה לא היה ריבית מה"ת ול"ש לא תשימון והרמב"ם ס"ל דגם פחות משו"פ הוא מה"ת משום דכתיב כל אשר ישך וכמ"ש המלמ"ל וקשה לי דא"כ מה פריך ריש א"נ נשך בלי תרבית היאך משכחת לה והא משכחת פחות משו"פ דממון לא חשיב ולא נתרבה ממונו ואפ"ה מקרי נשך וצ"ע כעת