שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ל (ז׳)

והנה לכאורה יש להביא ראיה להפירוש הראשון מהא דאמרו בשבת דף ע"ד וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופירש"י משום דח"ש אסור מה"ת וקשה אם נימא דהפירוש הוא דחזי לאצטרופי אח"כ כשיעשה עוד חצי שיעור אח"כ יהיה שיעור שלם יקשה הא קי"ל כרבנן בשבת דף ק"ה דהכותב שתי אותיות בשתי העלמות דחכמים פוטרין ומטעם דיש ידיעה לחצי שיעור וא"כ לא יצטרף אח"כ לכשיעור ול"מ לפירש"י דאף שלא ידע רק שראוי לדעת פטור דודאי קשה דלא חזי לאצטרופי אלא אף לפירוש התוס' דמיירי בנודע לו וכן נראה שפירש הרמב"ם פ"ו משגגות ה"ח עכ"פ יקשה דל"ש חזי לאצטרופי דשמא יודע לו בנתים ומסתמא יודע לו ולמה יהיה אסור ח"ש וע"כ דהפירוש הוא שחזי לאצטרופי בשעת המעשה והיא ראיה נפלאה. מיהו יש לדחות דניהו דאינו חייב חטאת אבל מ"מ מיתה חייב כשכתב במזיד ח"ש שחרית וח"ש ערבית וא"כ שוב ח"ש אסור דאינו תלוי בחיוב חטאת רק בחיוב מיתה ומלקות. ועכ"פ מיושב בזה הא דמקשה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור והדבר תמוה דהיאך יעלה על הדעת שיהי' מותר ח"ש ועיין תוס' שנדחקו ובמ"א הארכתי עפמ"ש בשו"ת אא"ז הח"ץ דח"ש מותר במלאכת שבת ובכל דבר שאינו איסור אכילה. אך באמת הקשה עליו המגיה במלמ"ל פח"י משבת מכאן וישבתי דבריו שם. אבל לפמ"ש א"ש דכיון דיש ידיעה לח"ש הי' ס"ד יהיה מותר ח"ש דל"ש חזי לאצטרופי וע"ז חידש לו דחזי לאצטרופי בשעת מעשה או דמקשה לר"ג דס"ל אין ידיעה לח"ש וכדמוקי רב הונא בדף ע"א ברייתא כר"ג אמנם באמת בלא"ה יש ראיה דאל"כ היאך שייך ידיעה בח"ש לרבנן דמה נודע לו כיון דהיתר גמור הוא ולא שייך ידיעה רק שנודע לו שעשה איסור אבל בחצי שיעור לא עשה איסור. ואולי יש לומר להיפך דאדרבא כיון דהיתר הוא לכך ל"ש שיצטרף.