שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ל (י׳)

והנה בהא דאבעיא לן בשבועות דף כ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל עפר בכמה אי נימא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית או דלמא כיון דלאו מידי דאכלי אינשי בכ"ש וסליק בתיקו ושמעתי מקשים בשם הגאון האמיתי מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל אבד"ק פוזנא על הא דבפוסקים פסקו לחומרא וכמבואר בסי' רל"ח ס"ט והקשה הוא דמאי נ"מ בזה דהא ללקות פשיטא דאין לוקין בשביל ספק דאבעיא דלא אפשיטא ולענין איסור בכל שבועה שפירש בהדיא בכזית אסור בכ"ש מטעם דהוה ח"ש וכמ"ש הר"ן וכן קי"ל סי' רל"ח ס"א והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דח"ש אסור מה"ת הוא משום דחזי לאצטרופי והיינו בכדי אכילת פרס ולפ"ז נראה לי ברור דע"כ ל"ש לאצטרופי בכדי אכילת פרס רק בדבר דשייך בי' אכילה וכל אכילה בכדי אכילת פרס הוה כדרך אכילה שבכל כדי אכילת פרס נרגש הטעם ואהכי חייביה רחמנא אבל בנשבע על עפר הוא באמת דעתו אכזית ורק הא דאסור בכ"ש כתב הר"ן דכמו שבאיסורי תורה כל מה שאסור על האדם כ"ש אסור ג"כ משום דחזי לאצטרופי כמו כן בנשבע כל שאסר על עצמו שוב אסרה התורה אף כ"ש ועיין מלמ"ל פ"ד משבועות אבל איך יצטרף בכדי א"פ דאטו חיך אוכל יטעם דיהיה שייך כדי א"פ ואינו חייב רק כמו שנשבע שיאכל כזית בב"א ואיך יאסר בכ"ש וגם אחשביה ל"ש בדבר שיוצא מגדר אנושי דעפר לאו בר אכילה הוא לכל העולם ובטלה דעתו אצל כל אדם והי' מותר בכ"ש רק משום דספק שמא יתכוין אכ"ש וא"כ שפיר איכא נ"מ בזה וז"ב ודו"ק. אחר שנים רבות שכתבתי כל זאת הקרה ד' לפני הרב המאוה"ג מו"ה ליבוש איטינגא אבד"ק לטעוויטץ במדינת רוסיא ומסר לו איזה קונטרסים להשיבו על אתר והשבתי כיד ד' הטובה עלי כאשר ימצא המעיין באיזה מקומות. והנה קונטרס אחד מסר לי בענין ח"ש בגזילה ואבא על סדר קונטריסו באות י"ו. מ"ש על דברת ה"ה דח"ש בגניבה הוה כמו ח"ש בשאר איסורין דחזי לאצטרופי וע"ז תמה מעלתו דלפמ"ש השאגת אריה לענין בל יראה דל"ש ח"ש דאינו חזי לאצטרופי דלא יעבור למפרע דהא לא ראה בתחלתו רק ח"ש וה"ה כאן לא עבר למפרע. במח"כ לא ידעתי מה ענין זה לזה שם לא ראה רק פחות משיעור ואיך יצטרף הראיות שונות דלא ראה בב"א כל השיעור משא"כ באכילה דעכ"פ טעם האיסור בכדי א"פ דמצטרף וה"ה לענין גזילה דעכ"פ נמצא בידו כשיעור פרוטה גזילה ומה בכך שלא גזל בפ"א. ולכאורה רציתי לומר דכוונתו כיון דמחל על פחות משו"פ כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז א"כ אינו מצטרף אבל ז"א דא"כ כשיגזול פחות פחות מכשיעור לא יצטרף וההיפוך מבואר בשבועות דף ל"ח ומעלתו בעצמו הביא דברי השערי משפט סי' וא"ו שהביא ש"ס שבועות דף ל"ח דמצטרף והקשה באמת הא כבר מחל ולמה יצטרף. ומ"ש מעלתו בזה דע"ד כן לא מחל לו כיון לדעתי שגם אני כתבתי כן למעלה ומה שהקשה באות ד' דל"ל להמגיד טעם דח"ש אסור בגזילה משום חזי לאצטרופי הא ת"ל דאית לי' צערא אף בפחות משיעור לפענ"ד נראה כיון דבישראל כתיב לא תגזול והשיב א"כ דוקא מידי דבר השבון כתב קרא לא תגזול וכמ"ש רש"י א"כ שוב ל"ש לומר דעכ"פ צער אית לי' דהרי לא קפיד קרא על הצער בלבד דהרי גם בפחות משו"פ יש לו צער בשעתי' וניהו דמחל לו היינו לגבי ממון מועיל מחילה אבל לגבי צערא דגופא ל"ש מחילה כלל כמ"ש רש"י לענין עונה דל"מ מחילה דהו"ל צערא דגופא ועמלמ"ל פ"ו מאישות שהאריך בזה ואף אם נימא כדעת הפוסקים דמועיל מחילה אבל עכ"פ צער בשעתי' אית ליה וע"כ דכל צער שאינו פתיך ביה תורת ממון לא אכפת לן וכמו מי שמצער לחבירו בלי קיחת ממונו אטו עובר בלאו דלא תגזול ועיקר גזל הוא על ממון וא"כ בעי מידי דממונא שיהיה בו כדי השבה דהיינו פרוטה דנחשב בכ"מ ממון אבל צער גרידא לא אכפת לן ולכך שפיר כתב ה"ה טעם האיסור משום ח"ש.