שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ט (ז׳)

והשבתי דכיון דאינו חייב עד שישכור עדים אם כן הוה כשנים שעשאוה דפטורין דכל זה וזה אינו יכול לבדו לא מקרי מעשה והארכתי בזה אבל השיטה מקובצת כתב דלא מקרי מעשה דעל דיבורו קאתי והרי בש"ס אמרו בהדיא דמקרי דיבור דאית ביה מעשה ועיין בתוס' ובשיטה שם בדף מ"ה ע"ב גבי ר' יהודה אומר ללקות לוקה וכתבו כלם דהו"ל לאו שאב"מ ובשטה שם הקשה דלמה לא אחשביה בתמורה גבי הנך דנשבע ומימר דלוקה על לאו שאב"מ. ובאמת לר' יוחנן דאמר לא תתני מימר דבדיבור קעביד מעשה ה"ה במש"ר דבדיבורא קעביד מעשה כדאמרו בב"ק אבל אכתי תמוה דהא משמע שם בכל הסוגיא דמוש"ר מקרי לאו שאב"מ וכדאמרו במכות בהדיא וכלם לא הזכירו הך דב"ק וצע"ג. ודרך אגב אזכיר מה דאמרו שם שכרן בפחות משו"פ מהו. ולכאורה צ"ב הא בכה"ת כולה פחות משו"פ לאו כלום הוא. ואמרתי זה רבות בשנים דלפי מה דיליף שם שימה שימה והרי במנחות דף י"ט משמע דשימה בכ"ד א"כ גם כאן דכתיב ושם לה עלילות דברים הוא בכ"ש. ובזה אמרתי הא דדעת הרמ"ה דבריבית בפחות משו"פ עובר הוא ג"כ משום דכתיב לא תשימון עליו ושימה בכ"ד ובעש"ק תצא תרכ"ו בתוך אחד השיחים שמע הרב מוה' יוקל טשארטקיווער זאת ואמר לפי זה משכחת לה נשך בלא תרבית כגון בפחות משו"פ דבתרבית לא כתיב שימה ואמרתי ז"א דהא באותו קרא דתרבית כתיב גם בנשך לשון לא תתן ודוק שוב ראיתי במהר"ם שיף בכתובות שכתב גם כן דלכך הוה לאו שאב"מ דהדיבור אין בו מעשה ומהתימה שלא הרגיש בהך דב"ק דקרי ליה מעשה וצע"ג: