שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ח (ט׳)

והנה ראיתי בספר סדר למשנה מהגאון מוה' וואלף באסקוויטץ ז"ל הלכות תשובה שהקשה ג"כ על הש"ס לפמ"ש המלמ"ל דבפעם אחת לא נעשה מומר וגם זר"ת ל"ש בפעם אחת כמו שצדד המלמ"ל א"כ אין מקום לקושית הש"ס כאן דלמא מכפר על עשה שלא נעשה עדן מומר ולכאורה רציתי לחלק דע"כ לא כתב המלמ"ל אלא בל"ת דכל שלא עשה רק פ"א לא נעשה מומר אבל לענין מ"ע דכל יומא מצוה בפ"ע ואין לה תשלומין ביום שלאחריו א"כ כל שביטל בפ"א הרי זה נעשה מומר. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דניהו דלא הוה זר"ת וכל שמקריב קרבן מקבלין ממנו אבל כאן דהוא אינו מקריב כלל רק שהשעיר מכפר וא"כ פשיטא דאינו מכפר על מי שאינו רוצה לשוב והיאך יכפר על מי שאינו רוצה לשוב ולהתכפר ובזה מדוקדק לשון רש"י שכתב הא כתיב זבח רשעים תועבה והיאך מכפר עליו יוה"כ והיינו לא דאינו ראוי להקרבה רק דאינו מכפר על מי שאינו רוצה להתכפר. ובחידושי אמרתי להמתיק הדברים דהנה שמואל ס"ל בערכין דף כ"א לחלק בין עולה ושלמים לבין חטאת דבחטאת בעינן ריצוי בשעת הפרשה ושעת כפרה ובעולה סגי בשעת הפרשה ולא בעי בשעת כפרה ועולא ס"ל דגם בעולה בשעת כפרה ודאי צריך דעת ולפי זה כאן בשעיר המשתלח דמכפר על כל ישראל ול"ש לחלק בשעת הפרשה לשעת כפרה ואם כן לפי זה לעולא דסבירא ליה דבשעת כפרה צריך דעת ואם כן כל שזה אינו תוהה על חטאו ואם כן א"י להתכפר בלי דעתו אף דלא יקרא זר"ת לענין שאין מקבלין הקרבן אבל עכ"פ א"א להתכפר בזה ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דכתב דעל עשה ול"ת מתכפר בלי תשובה ותמה הכ"מ דבלא תשובה זר"ת ולפמ"ש א"ש דרבינו לשיטתו דפסק בפי"ד ממעה"ק הלכה י' כשמואל דסגי בשעת הפרשה אף שלא רצה בשעת כפרה ואם כן כאן ניהו דלא רצה לשוב כעת אבל אמדינן דעתו דעתה נתקלקל אבל בשעת הפרשת השעיר כל ישראל רצו לשוב דלא אחזקינן ברשיעי שלא ירצה לשוב ובפרט בלא קרה לו רק פ"א מסתמא רצה לשוב ואם כן שוב ל"צ ריצוי בשעת כפרה ושפיר מתכפר לו אף בלא תשובה כל שלא נעשה מומר ודוק היטב כי הדברים יש להם פנים בהלכה ת"ל. איברא דלפי זה צ"ב דאם כן מאי משני בעומד במרדו ורבי הוא דיוה"כ מכפר הא ניהו דמכפר מ"מ הא צריך דעת בשעת כפרה ובלא דעתו אינו מתכפר וצ"ל דהא באמת כאן לא נודע שאינו רוצה שיתכפר לו דמה איכפת ליה בכפרה של השעיר ורק דלרבנן דצריך תשובה גם כן א"כ כל שלא עשה תשובה ע"כ שאינו רוצה בכפרה דאל"כ היה שב אבל לרבי דא"צ תשובה א"כ אין ראיה שאינו רוצה בכפרה ושפיר מכפר השעיר איברא דלכאורה תמוה לי תירוצא דש"ס דאם רבי הוא למה לי שעיר המשתלח הא עצומו של יום מכפר בעצמו וצ"ל דזה בזמן שאין בהמ"ק אבל כל שיש בהמ"ק היה השעיר מכפר דזה מקרי עצומו של יום והנה במ"ש דקושית הש"ס היא לעולא הנה לפמ"ש התוס' בערכין שם דטעמי' דעולא משום דצריך סמיכה ובעי דעתו הנה לפי זה צ"ע בשעיר המשתלח דבאמת אף דצריך סמיכה מ"מ הא ג' סנהדרין היו סומכין עליו כדאמרו בסנהדרין דף ב' וערמב"ם פ"ג ממעה"ק הלכה יו"ד אבל ל"צ סמיכת כל הקהל ואם כן צ"ע אי שייך כאן זאת דרצה לסמוך דהא בלא"ה אינו סומך ואפשר דסמיכת הב"ד הוה בתורת שליחות כל ישראל וכל שאינו רוצה הרי לא סמכו בשליחותו ודוק היטב בכל מ"ש כי נתבררו ונתלבנו בו הרבה ענינים ת"ל.