שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ח (ח׳)

אמנם באמת צ"ל דעיקר קושית הש"ס דעכ"פ למה לי שהשעיר יכפר בשביל עשה דממנ"פ עכ"פ שאר העוברי' צריכין שישיבו וכל ששבו אינם זזין משם עד שמוחלין להם ואם כן עיקר הקרבן בא בשביל אותן שלא שבו ולזה מועיל הקרבן דהו"ל זבח רשעים. אבל עדיין קשה דעכ"פ אינו זבח רשעים שהרי כפר על חמורות שעשו תשובה וע"כ צ"ל העיקר דעכ"פ על זה שלא שב אינו מכפר ולגבי' מקרי זבח רשעים תועבה ושפיר פריך הא זבח רשעים תועבה ולא משכחת דיהיה השעיר מכפר על הקלות וזה ברור. אמנם עדיין קשה דהנה יש להסביר דברי המלמ"ל דכתב דבעולה לא שייך זבח רשעים תועבה ולכאורה טעמא בעי וצ"ל דבאמת מה דנקרא זבח רשעים תועבה כשלא שב הוא משום דכיון דצריך ווידוי דברים בעת שמביא חטאות ואשמות דאל"כ אין מכפר להם קרבנם כמ"ש הרמב"ם בפ"ה ה"א ואם כן כל שלא שב אם כן לא התודה על קרבנו ואיך מקריבו וכל שאינו מכפר מקרי חולין בעזרה והיא תועבה דהתורה לא רצתה בקרבן כ"א שישיב מחטאו ולפי זה בעולה דלא נזכר ווידוי דברים משום דאינו חטא כ"כ והעולה אינה באה לכפר רק לדורון ואם כן שוב יכול להביא אף שלא שב ולפי זה בעשה שא"צ רק עולה אם כן עכ"פ א"צ ווידוי דברים שוב מהראוי שהשעיר המשתלח יכפר אף כשלא שב והיא קושיא נפלאה וצ"ל דקושית הש"ס היא כיון דמכפר על עשה ול"ת דזה נקרא קלות ואם בל"ת שאינו ניתק לעשה דאין עולה באה עליו ואם כן ע"ז צריך ווידוי דברים ובכה"ג כל דלא עשה תשובה ודאי אינו מכפר וע"כ דמיירי בעשה תשובה וממילא בעשה ל"צ כפרה כלל. ובזה ראיה ברורה למ"ש הכ"מ דר"י דמפרש קלות היינו עשה ול"ת הכוונה גם על ל"ת שאינו ניתק לעשה דלא כמשנה דיומא פ"ו דקלות היינו רק עשה ול"ת שניתק לעשה ור"י בעצמו אמר כן ועיין מהרמב"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת על מה דא"צ רק עולה בזה התשובה מכפר בלא קרבן כיון דאינו צריך כפרה כ"כ אבל השעיר המשתלח דאלים כפרתו שמכפר על חמורות גם כן רק בזה צריך תשובה ואם כן עכ"פ בל"ת שאינו ניתק לעשה ניהו דאינו מן הקלות אבל עכ"פ בכלל החמורות ג"כ אינו ומכפר ובלא"ה כיון דר"י מוקי בשבועות כרבי דעצומו של יום מכפר אף בלא תשובה ואם כן מכ"ש על ל"ת שאינו ניתק לעשה אבל שם ביומא דקאי אליבא דרבנן שפיר בל"ת שאינו ניתק לעשה עכ"פ בכלל קלות אינו וצריך דבר אחר עם התשובה וכמו יוה"כ עם התשובה כמו כן בשאר השנה תשובה עם יסורין וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי רבינו במ"ש דעל ל"ת השעיר מכפר אף כשלא עשה תשובה ותמהו הכ"מ והלח"מ דבש"ס מוקי לה כרבי הא לרבנן צריך תשובה ולפמ"ש י"ל דרבינו משמע לו כיון דעכ"פ אין הל"ת מהחמורות רק שאינו מהקלות ג"כ דיהיה סגי בתשובה לחוד או ביוה"כ לחוד א"כ ממילא על כל פנים יוה"כ עצמו דמכפר קצת אף בלא עשה תשובה דהרי לרבי מכפר אף על החמורות ועכ"פ על ל"ת שאינו ניתק לעשה דאינו מהחמורות רק צירוף קצת א"כ השעיר המשתלח עם יוה"כ מכפרים אף בלא תשובה ועיין בה"ד כאן דכתב דבעבר על מצות ל"ת שאין בו כרת דתשובה תולה ויוה"כ מכפר והקשה בלח"מ דהא השעיר מכפר ול"ל יוה"כ וכתב דרבינו מיירי בזמן הזה דליכא שעיר המשתלח לפי זה על כל פנים כל דאיכא שעיר סבירא ליה לרבינו דיוה"כ עצמו אף כשלא שב מכפר על כל פנים על ל"ת שאינו ניתק לעשה ולא מקרי זבח רשעים תועבה דעכ"פ אינו בא בחנם דהא בא בשביל השבים ושפיר מתכפר גם הוא. ובזה י"ל הסברא שכתב המלמ"ל דאם עשה תשובה יכול להביא קרבן אף על מה שנעשה מומר מקודם ולא נודע הסברה ולפמ"ש א"ש דכל דשב כעת ל"ש זבח רשעים דעל כל פנים כעת הוא ראוי להביא קרבן ויש לדון בזה דהרי כבר נדחה מקודם ואינו חוזר ונראה ויש לחלוק וצ"ע כעת. איברא דאכתי ק"ל למה פריך הש"ס כך על עשה והא גם על ל"ת הו"מ להקשות דאי בלא עשה תשובה זר"ת ואי בעשה תשובה ל"ל שעיר המשתלח הא תשובה תולה ויוה"כ מכפר אף בלא קרבן דאחד מד' חלוקי הכפרות הוא דעל ל"ת שאין בו כרת תשובה תולה ויוה"כ מכפר ואף בזמן הזה דליכא קרבן וכמ"ש בה"ד ועלח"מ שם שכתב שיצא לו לרבינו דק"ל למה לי בכריתות ומיתת ב"ד יסורין למרק הא השעיר מכפר וע"כ פירש דמיירי בדליכא שעיר (ובלח"מ כתב עוד דק"ל ל"ל תשובה הא יוה"כ מכפר והוא תמוה דהא תשובה צריך דאם לא כן הו"ל זר"ת והלח"מ אזיל לשיטתו שהבין בדברי רבינו כפשטן דעל קלות דהיינו ל"ת אין צריך תשובה כלל ודוק) ולפי זה כיון דבתשובה סגי למה לי שעיר המשתלח ומכאן ראיה ברורה לפירוש הלח"מ בכוונת הש"ס דהש"ס לא פריך אי דלא עביד תשובה רק על החמורות דבקלות ל"ש זר"ת והשעיר מכפר ודוק היטב כי לכאורה ראיה נצחת היא. מיהו באמת יש לדחות דנ"מ בשעיר המשתלח דיוה"כ אינו מכפר אלא מוצאי יוה"כ כמ"ש התוס' בשבועות דף י"ג ע"ב ד"ה דעבד אבל אם נימא דלא כשיטת הי"מ הנ"ל הרי מכאן ראיה ברורה להרמב"ם וכמו שפירש הלח"מ שם ודוק. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשיתי זה רבות בשנים לפמ"ש הרא"ש ביומא פ' יוה"כ אות י"ז דהא דאמרו בעבירה רביעית אין מוחלין לו דהיינו אם הוא מצות עשה אין מוחלין מיד כשעשה תשובה אלא תשובה תולה ויוה"כ מכפר כדין ח"ל ואם כן מה פריך הש"ס אי בעבד תשובה הא תניא לא זז משם עד שמוחלין לו ודלמא מיירי כשעבר פעם רביעית וא"ל דאכתי קשה דל"ל שעיר המשתלח הא תשובה ויוה"כ מכפר דאם כן אמאי לא מקשה הש"ס גם על ל"ת גם כן ולפמ"ש הלח"מ דקושית הש"ס היא על חמורות ואם כן שפיר פריך מעשה דממ"נ דע"כ מיירי כשעשה תשובה ובעשה תשובה א"צ שעיר המשתלח ובאמת פריך מעשה ול"ת והש"ס קיצר בהקושיא וע"כ עיקר הקושיא מל"ת וכמ"ש ודוק היטב בכל מ"ש. שוב ראיתי שזה שהקשיתי אמאי לא פריך גם על ל"ת כבר הקשו בתוס' בשבועות דף י"ב ד"ה ובביאור דברי התוס' כבר האריכו בזה בס' רצוף אהבה ומהרמב"ח ביומא דף פ"ו ע"ש וע"כ הדבר ברור דרבינו יצא לו מכאן דקושית הש"ס היא על החמורות ובאמת על הקלות אין נ"מ בעשה ול"ת וכמ"ש.