שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ח (ד׳)

אבל לפ"ז יקשה מה קאמר מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא והיינו דהפרשה מחלקת דנחשב כאילו הקריב קרבן כמ"ש הרמב"ם בפ"ט משגגות הלכה וא"ו והיאך נחשב כאילו הקריב והא באותו עת אינו ראוי כלל להקריב הקרבן וא"כ פשיטא דאין הפרשה מחלקת. הן אמת שרבינו בפ"ג משגגות הלכה ח' פסק דאכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו דמביא קרבן ומשום דפוסק דלא כר"י דס"ל בע"ח נדחים והוא ס"ל כרב דבע"ח אינם נדחים אף בנראה ונדחה ועכ"מ ולח"מ שם אבל זה דוקא אחר שחזר ונראה אח"כ אבל כאן דאמר המתינו לי עד שאבעול דאינו ראוי להקריב כעת ועוד דכאן אליבא דעולא קיימינן דעולא אמר למאן דלא בעי שום ידיעה בתחלה וע"ז פריך ר"ה ועולא הרי הוא אמר משמי' דר"י דהפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה נדחה א"כ לדידי' נדחה הקרבן לגמרי ואיך נחשבו להפרשה כאילו הקריב הקרבן כבר ומחלק בין ההעלמות והא הקרבן נדחה לגמרי והיא קושיא גדולה ועצומה לדעתי וחזרתי על כל הצדדים ליישב ולא עלתה בידי ואין לי מקום להמלי' כי אם דבאמת צריך להבין גוף הדבר דמפריש קרבן על העלמות חמשה וששה פעמים בב"א והא נעשה מומר דבכמה פעמים לכ"ע נעשה מומר והיאך מביא קרבן. ואף אם נדחוק דמיירי בשעשה תשובה יקשה עכ"פ לר"ש דאמר דהשב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ולדידיה כל שהיה מומר בעת החטא בודאי אינו מביא קרבן אף אח"כ כשחזר בתשובה דאם לא שב פשיטא דהו"ל זבח רשעים תועבה וא"כ אף בשב ממעט ר"ש וכמ"ש התוס' בחולין דף ה' ע"ב א"כ כפי מה שצידד המלמ"ל בפ"ג משגגות שם אף הת"ק יסבור כן וא"כ יקשה דאיך מביא קרבן וא"ל דמיירי במומר לתיאבון ובכה"ג לא מקרי מומר מ"מ יקשה דכאן משני לרב המנונא ולרב המנונא לשיטתי' אף בלתיאבון נעשה מומר כדאמרו בחולין שם ובהוריות ועלח"מ פ"ב משגגות ה"ב ובמלמ"ל שם באורך וא"כ יקשה דהיאך מביא קרבן ובפרט באינו עושה תשובה באומר המתינו לי עד שאבעול דודאי נעשה מומר וע"כ צ"ל כיון דרבי' קרא בשפחה חרופה דמביא על המזיד בשוגג ובמזיד ודאי לא שב מידיעתו ונעשה מומר ואף בפ"א כל שעשה במזיד בודאי נעשה מומר לאותו דבר דאף בשוגג צידד המלמ"ל שם דלאותו דבר נעשה מומר מכ"ש במזיד וגם בבעל הרבה בעילות נתחייב קרבן ובזה בודאי נעשה מומר ואפ"ה נתחייב קרבן א"כ ע"כ דגלי קרא דבשפחה חרופה מביא קרבן אף בנעשה מומר א"כ כיון דחידוש הוא אף בשוגג הפרשות מחלקות והוה כאילו היה מזיד והקריב קרבן כנלפענ"ד לחומר הנושא. ואם חומה היא נתיישב בזה היטב לשון רבינו שכתב בפ"ט משגגות הלכה וא"ו דבעל שפחה חרופה והפריש אשמו וחזר ובעל חייב על כל אחת ואחת שההפרשות מחלקות ונמצא כמי שהקריב וחזר ובעל וכן אם בעל חמש בעילות בהעלם אחד בשפחה אחת ונודע לו על אחת מהן והפריש אשמו ואח"כ נודע לו השניה מפריש אשם אחר ומסיים הרמב"ם שדין השוגג והמזיד בשפחה חרופה אחת היא. והנה במ"ש רבינו דאף אחר כל המעשים אם הפריש בין ידיעה לידיעה ג"כ חייב על כל אחת אף דבש"ס לא מבואר רק בהפריש קודם שחטא שנית היטב אשר דיבר הלח"מ דזה דוקא למאן דלא בעי ידיעה בתחלה אבל למאן דבעי ידיעה בתחלה הידיעות חשובות ומחלקות אף בהפריש אחר כל המעשים בין ידיעה לידיעה ע"ש אבל במה שמסיים הרמב"ם שדין השוגג והמזיד בשפחה אחד הן לא נודע כלל אהיכן קאי ומה צריך רבינו לזה ועלח"מ שנדחק שם.