שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ב׳)

והנ"ל בזה דמכאן ראיה ברורה למ"ש הרשב"א דלכך בספק קרא ק"ש קורא עם ברכותיה אף דהברכות אינו רק מדרבנן משום דכך היתה התקנה שכל שקורא קורא אותה עם ברכותיה וה"ה בזה ואף אם נימא דרק בק"ש היתה התקנה כן ועיין במ"א סי' ס"ז ובפר"ח מ"מ לפמ"ש הכנה"ג דכל דהחיוב על הגברא הוא בודאי רק שהספק אם נפטר חייב לברך דאתחזיק חיובא ועיין בפר"ח שם שהסכים בזה וה"ה כאן כיון דהוה ספיקא דאורייתא חייב לברך. ובחידושי אמרתי ראיה לזה מהא דאמרו בשבת דף ס"ח וההוא יומא במאי מנכר לו בקידושא ואבדלתא וקשה הא אינו רק ספק וקידוש והבדלה על הכוס אינו רק דרבנן כמ"ש ר"ת בפסחים ובנזיר דף ד' ואיך יעשה מספק קידושא ואבדלתא ולפמ"ש א"ש דכל שנתחייב מספק עושה קידוש והבדלה גם על הכוס וז"ב לדעתי ואף דיש לדחות דקידושא היינו בתפלה שזה ודאי מדאורייתא אכתי קשה לדעת הפוסקים דהבדלה בדברים גם כן אינו רק דרבנן למה יעשה הבדלה וע"כ דכל שחייב בשבת מספק מחויב לברך ג"כ מספק ודוק. וא"ל דגם הבדלה מיירי רק בתפלה דז"א דאכתי יקשה דהא הוה הפסק שלא מענין התפלה אם אינו שבת ועיין בסימן ק"ח סי"ב וע"כ דצריך להבדיל וגם פשטת הלשון משמע דמקדש ומבדיל על הכוס וכמ"ש. ומדי דברי זכור אזכור מה דק"ל למה יתחייב לשמור שבת בכל יום ולא אזלינן בתר רוב דרוב ימים הם חול וכל יום ויום נימא דהוא מהרוב שהוא חול ואפשר דכיון דיום אחד הוא שבת והימים קבועים מקרי קבוע אף דבעת שיום זה אין כאן הקביעות האחר הא גם הרוב הם בימים מחולפים ובכה"ג הוה קבוע כנ"ל דבר חדש (וכן הרגיש בזה המ"א במקומו ע"ש) ובזה יש ליישב מה דק"ל טובא דהיאך אשה נאמנת ביום נדותה לומר טהורה אני והא הוא נגד הרוב דרוב ימים טמאים באשה כמבואר בנדה דף נ"ט וע"א אינו נאמן נגד הרוב ובאמת לפמ"ש במק"א דהיכא דמברר המיעוט מן הרוב נאמן וכעין מ"ש הר"ן בפ"ג דקדושין ועפ"י שם דף ס"ג א"ש אך לפמ"ש כעת מיושב בפשיטות דמקרי קבוע דהימים הם קבועים ודוק כי הוא דבר חדש. והנה ראיתי בשו"ת הרלב"ח סימן ס"ב שנשאל על דברת הר"ן בסוף סוכה שכתב דלכך אין אומרים שהחיינו על ספירת העומר משום דאם לא סיפר בלילה אינו סופר ביום ולכך אינו מברך שהחיינו ודבריו תמוהים דמה ענין זה לזה אדרבא בשביל זה היה לו לברך בכל לילה וגם נטילת לולב יוכיח שהוא רק ביום ואינו בלילה ואפ"ה מברך שהחיינו וכתב ליישב דשאני לולב שכל הימים הם מצוה אחת שצונו ליטול לולב שבעת ימים ובתחלת הזמן מברך משא"כ כאן דכל לילה בפ"ע אינו מצוה רק בהתחבר כל הלילות ביחד וכל שמפסקו ימים מלילות ל"ש לברך זמן על חלק מהזמן יעו"ש באורך והנה גם כל המטעמים שהטעים שם בכ"ז לא נודע שורש לסברא הלז ויותר הי' לו לומר כיון דבאמת מצוה לממני יומי ושבועי וא"כ בלילה הראשונה עוד לא הגיע המצוה דשבוע וכיון דמפסקי לילות מימים דביום אין המצוה א"כ ל"ש לומר לברך שהחיינו על התחלת הזמן דעל השבועי לא התחיל עדיין דבשלמא אם לא מפסקי לילות מימים שייך לומר דזה התחלת הזמן מהמצוה וממילא יגיע השבוע משא"כ אם נפסק החיוב ביום א"כ אינו מברך רק על הלילות בלחוד ולא על השבוע וא"ל דא"כ לברך בהגיע השבוע שז"א דאז כבר הוא באמצע זמן הלילות ושהחיינו לא נתקן רק בהתחלת הזמן והבן. אך לפענ"ד נראה בכוונת הר"ן דהנה בשבת מצינו דכבוד היום עדיף מהלילה בכמה דברים ולפ"ז בשלמא בקדושא דהוא ביום ובלילה שייך לברך שהחיינו בהתחלת הקדושה בלילה ואינו מזלזל בקדושת היום אבל אם המצוה היא רק בלילה א"כ כשמברך שהחיינו עדיף כבוד הלילה מהיום ויהיה זלזול לקדושת היו"ט השני דרבנן וכל שאינו מברך בהתחלה אין מברך שהחיינו. ובזה נתיישב לי מה דהקשו הקדמונים אמאי לא מברכין שהחיינו על הגדה ולפמ"ש א"ש דכיון דמצות הגדה הוא רק בלילה של הפסח ל"ש שהחיינו וכמ"ש ודוק. והנה במ"ש למעלה ליישב דהימים מקרי קבוע מצאתי לאחר כמה שנים שהמ"א הרגיש בזה בסי' שד"מ ס"ק א' ושמחתי שכוונתי לדעתו. אך לפענ"ד קשה מהא דאמרו בשקלים והובא בפסחים דף ז' ובב"מ דמעות שנמצאו בהר הבית חולין ופירש"י אף בשעת הרגל אף שרוב מעות שבעיר מעשר מ"מ לא שבקינן רובא דשתא ואזלינן בתר רגל ואמרינן דמקודם הרגל נפל ע"ש וכ"כ הרע"ב שם והרי גם שם הספק באיזה יום נאבד ואמאי לא נימא דהיום מקרי קבוע ומיהו יש לחלק דשאני התם דהספק הוא על המעות אם נאבד ממעות של כל השנה או ממעות הרגל וזה לא מקרי קבוע משא"כ שם דהספק על היום עצמו ודוק.