שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י״ב)

והנה בשנת תרכ"ט ער"ח אב למדתי מס' מ"ק ובהגיעי לדף ג' ע"ב בתוס' ד"ה יכול שהקשו דמלקות מנ"ל דבחריש ובקציר תשבות אינו רק עשה וכתבו כיון דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכל דין שביעית יהיו לששית ואם כן הוה כשביעית יעו"ש ולפ"ז מה נכבד בזה דברי המהרי"ל דלכן בר"ה ל"ש תוספת דהא ע"כ אתה צריך לומר דר"ה מתחיל משעת התוספת וא"כ הוה דינא קשיא מער"ה וזה לא אמרינן. ובזה נראה לפענ"ד מה דלא אמרינן תוספת שבת ותוס' יו"ט דאורייתא אף דביוה"כ יש תוס' לשיטת הרא"ש ודעימי' ועיין ב"י סי' רס"א וסי' תר"ח באו"ח. ולפמ"ש י"ל כיון דהתוספת ע"כ צ"ל שיהיה מתחיל שבת ויו"ט מקודם וזה לא אפשר וע"כ לא אמרינן דתוספת מתחיל מקודם רק בשביעית דהשביעית כל השנה היא שביעית וא"כ גם התוספת היא שביעית אבל בשבת ויו"ט דבשבת גופא יש חילוק ומצות כבוד היום חמור מכבוד לילה וכדאמרו בפסחים דף ק"ז וא"כ מכ"ש דהתוספת אינו כיום השבת ועי"ל דהוה כהלילה דהא התוספת מתחיל מקודם וגם הא במוצאי שבת הי' התוספת נחשב ככבוד היום וע"ש לא יהי' נחשב רק ככבוד לילה וזה לא אמרינן אבל ביוה"כ הלילה והיום שוים א"כ גם התוספת אפשר להיות כמו העצם היום וזה דבר חדש עכ"פ טעמו של המהרי"ל נכון עפ"י דברי התוס' הנ"ל: