שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י״א)

והנה שנת כתר ד' ברכה למדתי מס' יומא בדף פ"א וראיתי מה דקאמר הש"ס שם ימים טובים מניין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם וק"ל טובא דהשתא יו"ט מרבה מכ"ש שבת ומצאתי להרמב"ח בתוספת יוה"כ שהעיר בזה והביא דבר"ה ט' הגירסא להיפך. אך לפענ"ד הי' נראה לחלק דבשלמא דישראל הוא דמקדשו ליו"ט א"כ יכולין להוסיף מחול על הקדש אבל שבת דקביעא וקיימא הוא דא"י להוסיף שהרי הקב"ה יודע עתיו וצמצם כרגע כמ"ש בב"ר לכך אמרו שבת מנין וז"ש ת"ל שבתכם והיינו מה שאתם מוסיפין על השבת האמיתי מפי הקב"ה. ולפ"ז נ"ל מ"ש הלבוש בא"ח סי' רס"א דמאן דיליף עצם עצם אם כן ממילא תוספת שבת דאורייתא דהוה ק"ו מיוה"כ השתא יוה"כ דאינו רק איסור כרת נתחייב בתוספת שבת לא כ"ש. ולפמ"ש י"ל דשאני שבת דקביעא וקיימא ועד רגע האחרונה לא שבת משא"כ יוה"כ דנקבע בשביל דאותו יום הוא יום כפרה נוכל להוסיף עליו שהרי הר"ן כתב דאפשר דמר"ה עד יוה"כ התחיל הקב"ה להתרצות וביוה"כ נתרצה ע"ש בפ"ק דר"ה גבי הא דאמרו בר"ה כל באי עולם עוברים וכו' וא"כ רשאי להוסיף ומצוה להוסיף אבל לא בשבת ומכ"ש דלא נהירא מ"ש הא"ר שם דדוקא שבת דהוא חמור ולא יו"ט ולפמ"ש אפכא מסתברא דיו"ט עדיף דתלוי בקדושת ב"ד