שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י׳)

ולפענ"ד הוא טעות דניהו דלא קדשו עדיין החדש אבל מ"מ הדין מתחיל מבלילה שהרי המהרי"ל רצה לומר דלכך אין להוסיף שלא להוסיף על דין וא"כ הרי המלך הקדוש נתקן בשביל שהוא יושב על כסא הדין והרי הוא יושב על כסא הדין וגם בלא"ה זה טעות דניהו דאם לא אמר יעלה ויבא אין מחזירין אבל בשכח לומר המלך הקדוש ודאי מחזירין שהרי עכ"פ אמר האל הקדוש וכבר אמרו בירושלמי לא דמי מאן דמצלי ומיקל למאן דלא מצלי ולא מיקל ועיין באו"ח סי' קי"ד וה"ה כאן אם לא אמר יעלה ויבא לא מצלי ולא מיקל אבל כשאמר האל הקדוש ולא אמר המלך הקדוש שהוא שבח יותר שבימים האלו מראה כבוד מלכותו כמ"ש רש"י בברכות י"ב וא"כ הוה מציל ומיקל וע"כ הדבר ברור דצריך לחזור לראש וז"ב לפענ"ד. והנה במרדכי פ"ב ממס' מגלה סי' תשצ"ח באמצע דבריו הביא בשם ר"ת דתוספת שבת לאחריו מה"ת ולפניו אינו רק דרבנן. ולפענ"ד טעם הדבר עפמ"ש בבראשית רבה פ' בראשית פ' יו"ד על פסוק ויכל אלקים ביום השביעי ארשב"י בשר ודם שא"י עתיו ורגעיו ושעותיו חייב הוא להוסיף מחול על הקדש אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס במלאכתו בו כחוט השערה. הנה מבואר דמה דחייב תוספת שבת אינו רק מספק ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דספק אינו רק מדרבנן אסור ולכך תוספת שבת לא אמרינן רק מדרבנן וא"כ הוה רק דרבנן אבל לאחריו דאתחזיק שבת גם הרמב"ם מודה דהוה מה"ת וא"ל דהרי לפ"ז בעיולי שבת אתחזיק היתירא וא"כ לכ"ע מותר ואינו אסור דז"א די"ל דל"ש אתחזיק דהו"ל קצת כאקבע איסורא ועיין לח"מ פ"ח משגגות ה"א וא"כ נגד התחזקות היתר הו"ל איקבע איסורא ואסור מדרבנן עכ"פ. ובזה מיושב מה שהרי"ף והרא"ש ס"ל תוספת שבת מה"ת ועיין ב"י סי' רס"א משום דהם ס"ל דספיקות אסור מה"ת וכל כה"ג דהוקבע איסור אף שנתחזק היתר מקרי ספק כמאן דאינו לא חזקת היתר ולא איסור והו"ל ספק ואסור מה"ת. איברא דהר"ן כתב בפ"ד דביצה דתוספת שבת הוא יתר על הספק שנסתפקנו אם הוא שבת וא"כ ל"ש זאת וכ"כ התוס' והרא"ש והרמב"ן הובא בב"י סי' רס"א אמנם אפשר דגם התוספת משהו הוא בכלל שאדם א"י עתיו ורגעיו ועכ"פ הדבר ברור שתוספת שבת הוא רק בשביל ספק כדבר האמור במדרש בשם רשב"י ודו"ק