שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ט׳)

והנה אעתיק כאן מ"ש בתשובה בשנת תרי"א להרב המאוה"ג מוה' יעקב ני' אבד"ק קאזליב וז"ל אשר שאל אחד שבנו נדד למרחקים ערך ששים פרסה כי ברח מחמת נפשות ואביו נוסע לשם ורוצה שיגרש את אשתו אשר הניח פה ורוצה להיות שליח להולכה וחושש למ"ש בש"ע סי' קמ"א סל"ג בהג"ה דלכתחלה לא יהא השליח קרוב לאשה ולאיש. והנה לא ידעתי מה זו שאלה כיון שהדרך רחוקה וממדינה למדינה פשיטא דהוה הוצאה מרובה וכשר להיות האב שליח להולכה ובאמת טעם המחמירין לא נזכר בב"י וד"מ דכיון דהאשה עצמה מביאה גיטה ואין לך קרוב גדול יותר מהיא עצמה ומה טעם להחמיר. אך לפענ"ד טעם המחמירין הוא לפי מה דאמרו בגיטין דף ה' דזימנין דמייתי לה אתתא וסמכי עלה ואידך אשה מידע ידעו ולא סמכי עלה ועיין תוס' ד"ה דהומ"ל דמייתי קרוב ועיין ברא"ש אבל בר"ן כתב דדוקא אשה דלאו בת דין כלל היא אבל הקרובים מצטרפים לג' ולפ"ז לאותה שיטה דה"ה קרוב שוב לכך מקפידין שלא יהיה השליח קרוב ולפ"ז יש לומר לפי מה דקיי"ל דסגי בפני שנים א"כ י"ל דדוקא לאשה לא חשו דלא שכיחא אבל קרוב דשכיח שוב חיישינן לכך מקפידין שלא יהי' קרוב ועיין ק"נ שם ברא"ש לפי מה דקיי"ל בסי' קמ"ב ס"ד דיש להחמיר וליתן תמיד בפני שלשה כדין שלא יבא לידי מכשול באם השליח קרוב א"כ שוב ליכא למיחש ולכך אין לחוש לדידן אף לכתחלה כן הי' נראה לפענ"ד ועכ"פ בדיעבד אין קפידא