נראה לפענ"ד ע"פ מה שמצאתי בספר בית הלל על יו"ד סי' א' ס"ק ט' שכתב דלכך נשים פסולות לדון ולהעיד מפני שדעתן קלות כמו שאין מניחין אותן לשחוט מפני שדעתן קלות. ותמהני מאד דטעם פסולייהו לדון הוא משום דכתיב אנשים ובעדות בודאי הטעם משום דכתיב ועמדו שני אנשים וכן בדיינים ועיין בתוס' ב"ק דף ט"ו ובתוס' גיטין דף פ"ח ע"ב ד"ה ולא וא"כ בדה טעם מלבו מה שלא נזכר ואם רצה לתת טעם לתורה הא אנן לא דרשינן טעמא דקרא וגם הא באמת מצד הדין יכולות הנשים לשחוט משום דדבר שהוא איסור ברור לא שייך דדעתן קלות רק במקום שיש צדדים להקל לא מהמנינן לאשה ובזה נ"ל דלכך נסתפקו התוס' אם נשים כשרות לדון דכל שהדין ברור ל"ח לדעתן קלות כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א בסופו בשם הר"ן ולפ"ז בקיום שטרות דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום א"כ יש צדדים להקל ומה"ט מאמינין באמת לשלוחו א"כ בזה פשיטא דאשה פסולה בזה ודו"ק
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
