שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ח׳)

נראה לפענ"ד ע"פ מה שמצאתי בספר בית הלל על יו"ד סי' א' ס"ק ט' שכתב דלכך נשים פסולות לדון ולהעיד מפני שדעתן קלות כמו שאין מניחין אותן לשחוט מפני שדעתן קלות. ותמהני מאד דטעם פסולייהו לדון הוא משום דכתיב אנשים ובעדות בודאי הטעם משום דכתיב ועמדו שני אנשים וכן בדיינים ועיין בתוס' ב"ק דף ט"ו ובתוס' גיטין דף פ"ח ע"ב ד"ה ולא וא"כ בדה טעם מלבו מה שלא נזכר ואם רצה לתת טעם לתורה הא אנן לא דרשינן טעמא דקרא וגם הא באמת מצד הדין יכולות הנשים לשחוט משום דדבר שהוא איסור ברור לא שייך דדעתן קלות רק במקום שיש צדדים להקל לא מהמנינן לאשה ובזה נ"ל דלכך נסתפקו התוס' אם נשים כשרות לדון דכל שהדין ברור ל"ח לדעתן קלות כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א בסופו בשם הר"ן ולפ"ז בקיום שטרות דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום א"כ יש צדדים להקל ומה"ט מאמינין באמת לשלוחו א"כ בזה פשיטא דאשה פסולה בזה ודו"ק