שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ז׳)

והנה שאלני הרב המופלג החריף מוה' מאיר בראם נ"י בהא דאמרו בגיטין כאן דאין עד נעשה דיין והקשה לשיטת התוס' דהטעם הוא משום דלא יקבלו הזמה על עצמם וא"כ בגט דהמני' להשליח דהוא אחד ואיך שייך בזה תורת הזמה בע"א. והראיתי לו בדברי התוס' ב"מ דף ד' ד"ה ע"א שכתבו כי מה שהעד אינו משלם כשהוזם אינו חומרא וכו' משמע הא אם הי' שייך הזמה הי' גם בע"א דין הזמה וכ"כ הקצה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' וא"כ שוב שייך אין עד נעשה דיין ואף לפמ"ש הרמב"ן בסנהדרין דף פ"ו בסוגיא דעדי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו שביאר דאין עד שקר לוקה כ"א כשהרשיע בממון או במיתה וא"כ ע"א דאינו בא לממון אפשר דל"ש בו הזמה אף דנעשה מחוייב שבועה ואיל"מ ועיין נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בסתירת היתר הראשון מ"מ כאן דע"א נאמן גם על דבר ערוה דבעי תרי בכה"ג פשיטא דשייך דין הזמה ושפיר אין עד נעשה דיין. ואי קשיא לי הא קשיא לי דלדידן דל"צ עדות שאאילה"ז בד"מ א"כ יהי' כשר בממון עד נעשה דיין. ומכאן לכאורה ראיה להש"ך סי' ל"ג דמ"מ אם שאל ואמרו א"י פסול וא"כ בכה"ג דודאי לא יקבלו הזמה על עצמן אפשר דג"כ פסול. אך נראה דבלא"ה ל"ק כיון דכל עיקר דבטלו עדות שאילה"ז בד"מ הוא משום נעילת דלת דלא בעי דו"ח מה"ט אבל לענין עד נעשה דיין דנוכל לתקן בדיינים אחרים פשיטא דלא נתבטל התקנה דבשביל זה לא יהיה נעילת דלת אם ידונו בדיינים שאינם עדים וז"ב. והנה מה שחידש מעלתו דה"א דכאן יהי' פסול בשביל עד נעשה דיין אף דבדרבנן בודאי עד נעשה דיין וכמו שהקשו בתוספות וע"ז כתב מעלתו דכיון דהא דע"א נאמן דהיינו השליח הוא מתורת שליש דהמניה וכבר כתב הגהמ"ר בב"מ פ"ק דכל דכבר הגיד עדותו שוב כבר נאמן ועיין קצה"ח סי' ג' ס"ק א' שביאר הדברים ולפ"ז כל דמעיד לפני הדיינים בפני שנים או בפני שלשה שוב כבר המניה הבעל ולפ"ז לא שייך כאן לומר דבדרבנן עד נעשה דיין דזה דוקא כל שכבר הגיד עדותו אבל כאן כל עיקר עדותו ונאמנותו הוא לפי שהגיד עדותו בפני שנים והמניה וא"כ כל עיקר עדותו ונאמנותו בא ע"י דיינים וא"כ בזה בודאי אין עד נעשה דיין. הנה דבר זה הוטב בעיני אף שיש לפקפק בזה דכל דחז"ל המני' לעד ל"צ שיאמינו לו בתורת שליש בכ"ז הדברים נכונים ואכתוב לך מה שאני אמרתי בזה בהא דאמרו זימנין דמייתי בעצמה גיטה וכמו שהיא הגירסא ברי"ף ועיין רשב"א ור"ן מ"ש בזה. ואמרתי בזה דהנה בהא דהקשה הפני יהושע בהא ששוו שחרורי עבדים לגיטי נשים למוליך ומביא ע"ז הקשה דלפמ"ש דשליח לקבלה א"צ שיאמר בפ"נ מטעם שכבר נגמר הענין וא"כ בעבד דזכות הוא לו ולשיטת התוס' והרא"ש נשתחרר תיכף א"כ שליח להולכה הוה כשליח לקבלה ולמה צריך שיאמר בפ"נ וכ"כ בזה ענינים רבים וכעת נראה לי דהנה בדף כ"ג מקשה הש"ס והא לא חזרה השליחות אצל המשלח ועיין רש"י דבעינן שיצטרך השליח לחזור למשלח לומר עשיתי שליחותך ומשני דא"ל הוה שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אמור בפני הב"ד והב"ד יעשו שליח להולכה ע"ש ולפ"ז אם נימא דא"צ שליח הולכה בשחרור לומר בפ"נ א"כ כל שנתן להשליח השחרור משוחרר תיכף וא"כ שוב ל"צ לחזור שליחות אצל המשלח וא"כ שוב לא מקרי שליח ולכך בעינן שיאמר בפ"נ וא"כ כל שלא אמר בפ"נ לא נגמר ענין השליחות והוה כחזרה שליחות אצל המשלח שהרי צריך שיעשה כפי ענין השליחות שצוהו אבל כל שלא יצטרך לומר ננתק שליחותו משליח הולכה לשליח קבלה והרי לא נתקיימה שליחותו והוה כמו לא חזרה שליחות אצל המשלח וז"ב מאד. ולפ"ז באשה עצמה המביאה גיטה הרי ע"כ נעשית שליח להולכה עד דמטית להתם וא"כ איך אפשר לסמוך עליה זימנין דתצטרך ותעשה דיין ולא חזרה שליחות למשלח אף דנימא דאשה כשרה לדון מ"מ הרי לא חזרה שליחות אצל המשלח ומיושב הקושיא שהבאתי הלא מראש דוק ותשכח. ובגוף קושית מעכת"ה אמאי לא הביאו התוס' ראיה דנשים פסולות לדון מהא דאמרו זימנין דמייתי גיטא.