שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ב׳)

ע"ד אשר הראני קושיא חמורה שנדפס משמו בספר פר"ת סי' מ"ו בהא דפלפלו התוס' בב"ק דף ט"ו ובכמה מקומות אם נשים כשרות לדון ואמאי לא הביאו מהא דאמרו בגיטין דף ה' ע"ב דאמר זימנין דמייתי לה אתתא וסמכו עלה הרי דנשים פסולות אף בקיום שטר דדין הוא. באמת שקושיא גדולה היא. ומה שרצה מעכת"ה ליישב דשם הכוונה שהיא בעצמה תביא ופסול משום נוגע במחכ"ת לא ידעתי הא התוס' במקומו כתבו דהגירסא זימנין דמייתי לה אתתא ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין שכתבו שכוונתם לשלול גירסת האלפס זימנין דמייתי בעצמה והם כתבו דמייתי לה אתתא אחריתא וא"כ הקושיא במקומה ובמחכ"ת הפר"ת שם שקרא והטה כוונת התוס' לדרכים אחרים דחוקים כאשר יראה המעיין ולא הזכיר דברי המהרש"א ומהר"ם הנ"ל גם בחידושי רשב"א ובר"ן באלפסי מבואר בהדיא דהחשש הוא דהם פסולין לדון כמו כל דין דפסולות וא"כ קושיתו קשה כברזל. וליישב דברי התוס' נראה דהנה באמת צריך להבין בהא דאמר והא בדרבנן עד נעשה דיין והיינו דקיום שטרות דרבנן והדבר תמוה דהא החשש הוא שמא יערער הבעל וכשהבע"ד מערער בעצמו דעת הר"ר אביגדור הובא במהרי"ק דבעי קיום מן התורה וכבר התעורר בזה הפני יהושע שם וכתב דכיון דכ"ז שלא בא ומערער סגי בעדות זה והקיום אינו רק מדרבנן א"כ גם אח"כ כל שנתקיים הוה עדותן עדות אף כשיבא הבעל ויערער וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ב ס"ג ג' לענין עדות הע"א דמועיל כאן אף דצריך שנים ע"ש וכן קיימתי מסברא דנפשאי ולפ"ז כיון דגם אח"כ צריך לבא עכ"פ מכח עדותו עד נעשה דיין ולפ"ז שפיר פסלו באשה דאם נסמוך עלי' שוב יפסול דעדות האשה בודאי פסול כשצריך קיום מה"ת ובכה"ג בודאי עד לא נעשה דיין דבשלמא כשלא בא וערער הקלו בעגונה וסגי אף בעדות אשה אבל כשיבא ויערער עכ"פ צריך תורת עדות ואשה פסולה להעיד אבל כשנתקיים בפני שלשה שוב א"צ לעדותה כלל דכבר נתקיים הגט משא"כ כשנסמוך על זה א"כ נבא לעד נעשה דיין וזה לא מועיל באשה וא"כ אין ראיה דאשה פסולה לדון ולכך לא הביאו התוס' מזה. ובגוף קושיית הפ"י הנ"ל הי' נ"ל בפשיטות דכיון דמה"ת סגי בד"מ באחד ורבנן הוא דאצריך שלשה א"כ אף כשיבא ויערער וצריך קיום מן התורה הא מן התורה סגי באחד ואף דרבנן אצרכו שלשה הא בדרבנן עד נעשה דיין וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוס' דאיך לא סלקא דעתיך דקיום שטרות דרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין. ולפמ"ש א"ש דהוה ס"ד דמה"ת בעי שלשה וא"כ שפיר חשו ול"מ עד נעשה דיין דס"ד ג"כ החשש שמא יסמכו על אשה וע"ז פריך דמ"מ דרבנן הוא דמה"ת סגי בחד ודו"ק. והנה לכאורה ק"ל דמה פריך והא עד נעשה דיין והרי בהא דאצרכה לומר בפ"נ הקשה הרא"ש דאכתי למה לא ניחוש שמא לא עשאו שליח וכתב דכיון שאצרכה לומר בפ"נ האמינוהו ג"כ שיאמר שעשאו שליח ע"ש ולפ"ז הא לענין השליחות צריך עדות מן התורה ובזה אין עד נעשה דיין והיא לכאורה קושיא גדולה וצ"ל דעל הקיום עד נעשה דיין שפיר סגי בזה דמה שמעיד על השליחות זה אינו מכלל הקיום. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו דפליגי אי עד נעשה דיין וקשה דאף אם נימא דאין עד נעשה דיין הא כל הטעם הוא כמ"ש התוס' או משום דכתיב ועמדו שני האנשים לפני ד' ובעינן שיעידו לפני ב"ד או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה. ולפ"ז לדעת הרז"ה דבשטר ל"ש תורת הזמה משום דיכול לומר אחרוהו וכתבוהו א"כ למה לא יעשה העד דיין בגט דהא עמידה בפני ב"ד כיון דבחד סגי והקלו בעגונה וא"כ לא בעינן ועמדו העדים וכעין מ"ש הרז"ה בפ"ב מכתובות דלכך הכשירו בגט עד נעשה דיין דל"צ אמירה כלל ע"ש ועדות שאי"ל ל"צ בשטר וצ"ל דהרז"ה יסבור דגט מאוחר פסול ועיין באהע"ז סי' קכ"ז וא"כ פסול משום שאאי"ל ועדיין צ"ע. וגם צ"ע במ"ש הב"י בחו"מ סי' ז' דעד החתום בשטר פסול להיות דיין קיום וא"כ כאן דהוה כמו חתום בשטר דמעיד על השליחות פסול לקיום. ובלא"ה דברי הרשב"א סותרין זא"ז ע"ש ובכנה"ג שם ודו"ק.