שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ב (י״א)

והנה בשנת תרכ"א בחדש אייר הייתי בק' טארניפאל והקשה אותי הרב הגאון מוה' יוסף נ"י האב"ד שם ע"ד התוס' שנסתפקו אם אשה כשרה לדון והא בב"נ אשה לא דנה כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז דכתיב מיד איש ולא מיד אשה ע"ש וכ"כ הרמב"ם וא"כ הרי שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. והנה בתכ"ד השבתי די"ל דכל הטעם דיש לומר דאשה פסולה לדון לפי שאינה בת דעת שלימה כמו איש כ"כ ולפ"ז י"ל דדוקא בב"נ דדן כפי אומדן דעתו י"ל דאשה אינה כ"כ בת דעת לא תדון אבל בדיני ישראל דדן עפ"י ד"ת הכתובה שוב אין לחוש כ"כ דגם אשה כשרה לדון. אמנם זה דחוק והעיקר נ"ל דלק"מ דבאמת ע"כ ל"ש לומר מי איכא מידי רק בדבר דשייך על כל אדם עד"מ מפרכסת דלישראל שרי ולנכרי יאסור זה לא יתכן אבל לענין דין אטו ב"נ נצטוו לדון שיהי' כל אחד דיין הם מצווים להושיב דיינים כדי שיהיה ישוב העולם וכל שאפשר להתקיים ע"י אנשים דיינים למה תדון האשה ושאני בדייני ישראל דכל אחד מצוה על גוף הדין לדון משפט צדק אבל ב"נ אינם מצווים לדון רק להושיב דיינים כדי שלא יתרבה הגזל אבל כל שאפשר בדיינים אנשים שוב אסורה לדון וז"ב כשמש ותדע שהרי הרמב"ם כתב שאנשי שכם נהרגו על שלא מיחו ביד שכם שעל הגזל נצטוו וקשה א"כ למה הרגו נשים הא אסורין לדון וע"כ שמ"מ נצטוו להושיב דיינים אנשים שידונו וז"ב ודוק היטב