שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״א (ז׳)

והנה שאל אחד מהתלמידים בשנת תרי"ב בליל ר"ח שבט דמ"ט דשכירות לא קניא וע"כ משום דכל דהוה לזמן הו"ל רק ק"פ וכמ"ש הר"ן בסוגיא דב"פ ומזה ראיה לדבריו דאל"כ הא שכירות קונה כמו מכר ולמה שכירות לא קניא. והשבתי דזה אינו דכיון דיש כח להמשכיר להקדיש את הבית וכדומה הו"ל כשותפין ולכך לא קנה ואין ראיה מזה להר"ן. אחר כמה שנים שכתבתי בענין מעקה מצאתי ביראים מצוה מ"ה דמעקה של שותפין פטור וגם מי שעומד בבית חבירו פטור דלאו חובת הדר הוא וא"כ דברי הב"י והמבי"ט צ"ע אבל דברי היראים תמוהים ומצאתי בפאת השלחן שם שנתעורר עליו ע"כ קצרתי. והנה בהא דאמרו בסלע של שניהם והקשו התוס' והקדמונים דהא חצר השותפין אין קונין זה מזה ולפמ"ש יש לומר דמיירי בסלע של שניהם דהיינו לאחד יש קנין הגוף ולאחד יש לו קנין פירות דבכה"ג מקרי של שניהם וקונין זה מזה ויכול לקדשה בזה. והנה התוס' כתבו דשם לא מיירי מתורת קנין חצר רק אי סמכה דעתה ומזה אני תמה במ"ש הט"ז ר"ס למ"ד והובא בב"ש שם דלכך בעינן בקידושין חצר המשומר לדעתו משום דאל"כ אף דבמתנה קנה מכל מקום בעינן בקידושין סמיכת דעת ולמה לא הביא הט"ז ראיה מסלע דתלוי בסמיכת דעת אף שמקדשה בכסף. שוב ראיתי בט"ז ס"ק ה' שם גבי סלע של שניהם דהרגיש בזה וביאר הדברים דלכך בסלע לא קנתה מתורת חצר אף דהוא שלה לבד משום דלא סמכה דעתה וכמו בחצר ע"ש ועיין בע"ז דף נ"ד דיליף הש"ס דישראל שזקף לבינה וכו' דנאסרה מתחלתה של א"י והקשה התורת חיים דהא בא אח"כ לידי ישראל וחצרם זכתה להם והו"ל ע"ז של גוי שבא ליד ישראל והנך דמעיקרא כשבא ליד ישראל זכה להם חצירם וכתב דאיסורא לא ניחא להו דלקני ואין החצר זוכה שלא מדעתם ודבריו תמוהים כמ"ש השעה"מ פ"ח מלולב ה"א דא"כ היאך אמרו מדפלחו ישראל לעגל ניחא להו והו"ל עכו"ם שלוחותייהו דישראל עבדי ומהיכן מוכח ודלמא כיון דניחא להו שוב זכה להם חצרם. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור היאך מצי זכי להם חצירם והא הוי חצר השותפין דהא הי' בישראל הרבה שלא פלחו לעגל כדאמרו ביומא דף ס"ו שלשה דבקי מיתה וגם אם הי' ללוים חלק בארץ והרי הלוים לא פלחו לעגל וכדומה שהיו צדיקים הרבה וטף ונשים שהי' להם חלק בארץ דלא ניחא להו וחצר השותפין אין קונים זה מזה וא"כ רק משום דשליחותייהו דהני דפלחו קעבדו ושפיר מצי אסרו דעכ"פ השותפין כל אחד יש לו רשות להשתמש בשלו כמ"ש הר"ן ריש השותפין וא"כ עכ"פ אותן שרצו לזכות שוב העכו"ם שליחותיהו דידהו קעבדי והרי עכ"פ יש להם חלק באותן אשרות ושפיר מצו אסרו ודייק שפיר אבל שיזכה חצירו להם שלא יהי' מועיל ביטול זה אינו דהרי לא מצי לזכות שאין החצר שלהם בכלו ולא מצו קנו זה מזה ודו"ק. עוד יש לי לומר דהנה חצר משום שליחות איתרבאי ומשום יד וגבי גט דחוב משום יד אתרבאי כדאמרו בב"מ דף י"ב ולפ"ז כאן דחוב הוה דע"י שזכו לא סגי בביטול רק צריך שריפה כמ"ש הר"ן דמה דמהני זכיה בא"ה הוא כדי שיהיה צריך לשרפה וזכייתו ואיסורו בא כאחת וא"כ עכ"פ הוה חוב וצ"ע ושיטת הר"ן אף דימשך חוב כל דהוה זכות זכה כבר כתב הש"ך בנקה"כ בסי' קס"ב דדוקא בפרוזבול הקלו ע"ש וא"כ כאן לא שייך משום שליחות רק משום יד וצריך להיות בסמוך לו והם הי' במדבר ול"ש חצר רק לגבי אברהם דהוה בסמוך להחצר והוה משום יד וע"ז שפיר כתב הת"ח דאברהם לא ניחא לי' דלקני. ובגוף דברי הש"ס נראה לפענ"ד דעיקר לימוד הש"ס אף דהישראל לא עבד ממש רק מחשבה בלבד א"כ מהראוי לומר דמחשבה שחוזר בו אח"כ מוציא מידי מחשבה לכך אמרו דמה שעבד הנכרי בשליחותו זה הוה כמעשה דידי' וזה שמביא מישראל שעבדו לעגל ואוו לאלקות הרבה א"כ לא הוה רק מחשבה ואפ"ה חשוב מעשה מה שעבדו עכו"ם בשליחותייהו: