שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״כ (ד׳)

אמנם עדיין קשה כיון דלגבה ליכא עשה רק מפני כבוד בעלה ע"ז ל"ש לומר דעשה קיל דיכולה למחול דמי ימחול הא ר"ה מת והיא א"י למחול כבוד בעלה. אבל בגוף הקושיא נראה לי עפמ"ש התוס' ישנים בכתובות שם דא"כ למאי אצטריך קרא דאין עשה דכיבוד דוחה שבת הא ליכא עשה כלל דיכול למחול ותירץ הר"ר עזרא דמ"מ כשצוה האב איכא עשה ולפ"ז גם באמימר שם כיון דאותבינהו ורב יימר לא מחל שוב איכא עשה. אבל עדיין קשה למה באמת לא מחל רב יימר. אמנם נראה לי דהנה בהא דאמרו בסוטה דף מ"א דמצוה שאני הקשו בתוס' בכתובות דף י"ז למה משני פרשת דרכים הואי ולא משני מצוה שאני וכתבו דעיקר הכוונה דמצוה שאני דכל המצוה דעמידת העדים לכבוד המצוה אבל שם כבודו חשוב מכבוד הכלה ולפ"ז גם בר"י ל"ש לומר דימחול בשביל המצוה דכל מצוה דעמידת העדים הוא בשביל כבוד הדיינים וכיון דכבודו חשוב לכך לא מחל ולפ"ז לענין עשה דיתום דמצוה לאקדומיה ברישא א"כ בזה ל"ש עשה דכבוד תורה עדיף דהא הת"ח יכול למחול על כבודו בשביל כבוד המצוה ולכך כתב רבינו דמקדימין דין יתום ואלמנה לדין ת"ח אבל גבי ר"נ דשם היה קרובו של ר"ע כדאמר ש"מ קריבי' הוא ולפ"ז אין ביד קרובו למחול כבודו ולכך שפיר אקדמיה ר"נ ודו"ק. אחר שכתבתי מצאתי קצת מזה בתומים סי' ט"ו שכתב כעין זה ע"ש. עוד נ"ל בישוב הדבר דהנה העשה דכבוד תורה הוא על האחר שצריך לכבד את הת"ח וא"כ אין בידו למחול אותו עשה לכך שפיר אותיב אמימר דבידו אין לדחות העשה בשום פנים משא"כ בעשה דולו תהיה לאשה הוא על אותה האשה ובידה לומר לא בעינא וליכא עשה. ובזה מיושב גם קושית התוס' ישנים מעשה דכיבוד דכיון דעל הבן המצוה לכבד שפיר היא דדחי ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ם דכשיש לפני הדיין העשה דיתום והעשה דת"ח בזה שפיר מקדים היתום דהעשה דת"ח קיל דביד הת"ח למחול ולא שייך לומר דביד הדיין אין למחול דז"א דהא הדיין אינו עושה בשביל שאינו רוצה לכבד רק בשביל העשה דיתום ועשה בעצמותה קיל ושפיר דחי דגוף העשה קיל והדיין אינו עושה איסור דהוא עושה בשביל המצוה ולפ"ז קרובו של ר"נ דאין ביד הקרוב למחול אם כן גוף העשה חמור שפיר אקדמי' ר"נ ודוק. ועדיין יש לפקפק דגם בעשה דולו תהיה לאשה הוא על המאנס ובידו א"י לומר לא בעינא וצ"ל דמ"מ עיקר העשה הוא כדי שתנשא לו אותה האשה ובשבילה החיוב וכל דאמרה לא בעינא אין כאן עשה אמנם העיקר נ"ל לחלק דשם עיקר הכוונה דמלמדין אותה לומר לא בעינא והיינו אף דבאמת מה דתאמר לא בעינא לא יהיה בלב שלם מ"מ כל שתאמר לא בעינא ל"ש העשה אבל בעשה דכבוד תורה ניהו דיכול למחול מ"מ ללמדו שימחול כל שלא יהי' בלב שלם אכתי איכא העשה במקומה. ובזה יש לכוין דברי התוס' ישנים במ"ש דכל שצווה איכא עשה דכיבוד והיינו כמ"ש ולפ"ז באם הדיין עושה בשביל עשה דיתום אז שוב מלמדין אותו דהת"ח בעצמו מהראוי שימחול כדי לקיים המצוה. ולפ"ז ממילא בקרובו של חכם דאין בידו למחול שוב העשה במקומו ודוק היטב.