שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״כ (ב׳)

ולפענ"ד אין מקום לקושייתו דכיון דס"ל לר"ע דעד הרואה נעשה דיין א"כ הסנהדרין שראו הם ידעו האמת שראו כלם ולא יתכחשו או יתזמו וא"כ פשיטא דנעשו דיינים ולא יצטרכו כלם להעיד דהא ל"ש הטעם דהם ידעו האמת שלא יתכחשו ויוזמו וז"ב לפענ"ד. והנה בגוף קושית התומים הנ"ל דהיאך אמרו בסנהדרין שראו שהרג את הנפש הא נעשו שונאים לההורג ופסול לדין. לכאורה הי' נ"ל בפשיטות דממנ"פ כשר אם נעשה לו שונא ע"כ שהרג וכל שהרג נתחייב מיתה. אך באמת ז"א דהרי דעת הרמב"ם בפ"א מרוצח הלכה ה' רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיביאו לב"ד ע"ש וא"כ ניהו דהדבר אמת שהרג הא בעי שיעמוד בפני ב"ד שידונו והם פסולים להעיד. אך לפ"ז ממילא תירוצו הראשון נכון מאד דכל הטעם דבעי עמידה לפני ב"ד דרק הב"ד יכולים לדון שנתחייב מיתה ואם ניתן רשות לכל הרואה שיהרגו לפעמים יהרגו מי שהוא נקי וצדיק בדינו ושוגג או אונס בא לידו וכדומה ולפ"ז שוב לא נעשו שונאים שלו עד גמר הדין וכמ"ש למעלה ודו"ק. והנה בכל מ"ש למעלה הוא אם הם בעצמם ידונו אבל אם הב"ד שפסולים מחמת אהבה ושנאה יכולים לברר ב"ד אחר בזה מבואר בש"ע סי' ז' ס"ז בהג"ה דיכולים לברר והוא ממהרי"ק ותה"ד בפסקי' סי' רנ"ח. ובאמת שבפסקי מהרא"י שם כתב שיש לחתור אחר המנהג איך שכבר נהגו. והנה לכאורה היה נ"ל דזה דוקא שיברר כל הב"ד ויש מקום לחוש שמא בירר אותו שהוא אוהבו של הב"ד המברר אבל בלא בירר רק אחד והשנים האחרים לא בירר א"כ אין מקום לחוש כלל דהשנים האחרים הם אינם בכלל החשד דהוא אין לו מכיר רק באותו שבירר ולחוש לחשד כזה שאותן אחרים ימשכו אחרי אותו שבירר וזה ימשך אחר אהבתו חלילה לחוש כזאת. ובזה נראה לפענ"ד מה שהביא המהרי"ק ראיה מהא דאמרו בסנהדרין דף ז' באושפזיכניה דרב דהוה אמר פסילנא לך לדינא וא"ל לרב כהנא פיק דייניה הרי דבירר לאחד שידין אף שהיה תלמידו ואוהבו של רב ע"ש בסי' כ"א. אבל לפמ"ש י"ל דמסתמא לא דן רב כהנא יחידי וא"כ השנים האחרים שהי' עמו הם לא נחשדו. ואולי משמע ליה למהרי"ק דשם היה רב כהנא יחיד מדא' פוק דייניה אבל אין ראיה די"ל דמשום כבודו של רב כהנא אינו מזכירו כדאמרו בעלמא אחר היה עמו ומשום כבודו של רב כהנא אינו מזכירו.