שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ב (ט׳)

עוד שאל אותי הרב הנ"ל בהא דאמרו רבה בר רב הונא יתיב וקאים ע"ש בנדרים דף ע"ו סוף ע"ב והרא"ש בדף ע"ז פירש שהי' יושב ועומד שלא היה חושש לישב בישוב הדעת אלא דרך ארעי הי' מתיר נדרים וע"ז הקשה דהרי בדף ע"ז ע"ב גריס הר"ן וגם הרא"ש שם דר"ג סבר אין פותחין בחרטה אלא צריך למצוא פתח מתוך הנדר ולכך צריך שישב באימה כמו דיין ע"ש ולפ"ז הא רבה בר רב הונא ס"ל בנדרים דף כ"א דאין פותחין בחרטה ולמה יתיב וקאים והא צריך לישב. והשבתי דהדבר מבואר בש"ע סי' רכ"ח ס"ד דהנה באמת קשיא לי הא אנן קי"ל דמעומד וקי"ל דאין פותחין בחרטה אבל הדבר מבואר בש"ע שם חילוק בין כשמתיר ע"י חרטה בלי פתח אז הוא מעומד אבל ע"י פתח צ"ל מיושב וא"כ יש לומר דרבה בר רב הונא שם דיתיב וקאים היינו בחרטה בלי פתח וא"כ שפיר יתיב וקאים ובדף כ"א שפיר סבר דאין פותחין בחרטה ודו"ק היטב ועיין תוס' נזיר דף ה' ע"ב ד"ה מלמד שדבריהם צ"ע דהוא ש"ס ערוך בנדרים דף י"ז ודף ח"י ולא הזכירו כלל וראיתי בשיטה מקובצת שם שרמז לדברי הש"ס הנ"ל אבל בדברי התוס' לא מוזכר כלל וצ"ע. ודרך אגב ארשום כאן מה שהשבתי להרבני המופלג מוה' יוסף שמואל גינצבורג נ"י בהרב מוה' בצלאל גינצבורג אשר הגיעני מכתבו שנת תרי"ד אשר הגיעו ספרי יד שאול והקשה על איזה מקומות. והנה במה שהבאתי דברי המעשה רוקח שהובא בשעה"מ דהיכא דנמשך הנאה אחר המצוה בכה"ג מצות להנות נתנו והקשיתי בסימן רט"ו דאם כן בתקיעה דלאחר שמעל מותר להנות ממנו שוב הוה הנאה הנמשכת אחר המצוה וזה אסור. וע"ז אמר דדברי המעשה רוקח הן הן דברי הש"ס עירובין דף ל"א דניחא לי' דמנטר והיינו דנמשך אחר המצוה ועל קושייתי כתב דיש ליישב עפמ"ש הריטב"א ליישב קושית התוס' בקידושין דף נ"ו דאמאי מקדש בא"ה אינה מקודשת דיכול להנות באפרו וכתבו דזו יכול כל אדם להנות ע"ש וה"ה כאן כל דמעל יצא לחולין וכלם מותרים להנות. הנה במח"כ לא צדקו דבריו בשתיהן יחד דדברי המאירי אין ענינם להך דעירובין דשם יש לו הנאה דמנטר לי' לאכול וזו הנאה אינה באה לו על ידי המצוה רק דנהנה מאיסורי הנאה אף שלא במקום מצוה אבל המעשה רוקח חידש דהיכא דעל ידי המצוה באה לו הנאה ונמשכת לו אח"כ כגון המודר הנאה ממעיין שע"י שרחץ במעיין נהנה הגוף מהרחיצה גם אחר הטבילה וזה נמשך לו ע"י המצוה שעשה אבל כאן אטו אם הניחו שלא במקום הקברות לא הי' מנטר לי' ונמצא נהנה באיסורי הנאה שלא במקום מצוה ותירוצו אין לו מקום דשם שפיר כתב הריטב"א דעכ"פ אין נותן לה דבר ששו"פ דהא האפר מותר לאחרים ולא הוא נתן לה דבר אבל לענין הנאה שנמשך לו מה בכך שגם אחרים יכולים להנות אבל עכ"פ לו מגיע הנאה ואף שאינו שו"פ גם וויתור אסור במודר הנאה וכן לענין מעילה אף בפחות משו"פ אסור ועיין מלמ"ל פ"ב ממעילה. ומ"ש על דברתי בסי' רל"ו ס"ק ח' הנה יסלח לעיין שם וימצא דגם אני רציתי לדחות כן אבל דחיתי שם זאת. ומה שהקשה בתמורה דף ו' ע"ב דקאמר כגון שהומם לאחר הגרלה ועובר על החילול משום לא תקדישו וע"ז הקשה דהא בחילול לא שייך דלקי כדאמרו בתמורה דף כ"ז בהי' לפניו שתי בהמות בע"מ וכו' דעל בע"מ לא לקי בחילול וכתב ששאל לכמה לומדים ולא מצאו מענה. תם אני לא אדע דשם קאי בחילל את בע"מ קדש על בהמה אחרת והוה כפודה בע"מ בתמימין דודאי לא לקי וכאן מיירי שחילל בע"מ על בע"מ חבירו ואם כן ודאי עבר על לא תקדישו ויעיין היטב וימצא דאין מקום לקושייתו כלל. ומה שהקשה על מ"ש בספרי סי' רל"ט ס"ק ח' מה שהקשיתי על המהרי"ט דל"ש חזקת נדר דאם תמצא פתח עוקר הנדר מעיקרו וע"ז הקשה מעלתו דזה נגד תוס' מפורש בגיטין דף ל"ג דנזיר יש לו חזקה דלא ישאל על נדרו. והנה הוא שונא לפרוק ואוהב לטעון ולא נעלם ממני זאת והנה ביאור דברי התוס' שם דאמרינן דיהיה עומד כמו שהוא בנדרו ולא ישאל כמ"ש התוס' במכות דף ט"ו ע"ב ד"ה במאי דיש לנו לומר דיעמד תמים כמו שהוא עכשיו ולא ישאל על נדרו וזהו דוקא לפי האמת דבעי התרת חכם אבל המהרי"ט שם דקאי על דברת אביו המבי"ט ז"ל דבפתח ל"צ התרת חכם כלל ונעקר הנדר אף בלי שאלה וזהו עיקר קושייתי דאל"כ גם הוא אינו מקשה כלום והא גם על המהרי"ט קשה דהא מוקמינן אחזקה אבל קושייתו נכונה דהא ל"צ שאלה כלל מה"ת ולפ"ז שוב לא נשאר רק חזקת נדר לבד ועל חזקת הנדר שוב הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ודוק היטב כי הוא נכון מאד מאד ועיין בנב"י מהד"ת חאו"ח סי' ס"א בהג"ה שם