שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ב (ד׳)

ודרך אגב אעתיק כאן מ"ש להמופלג מוה' משה ראבין שטיין מבראד נכד הגאון מוה' חיים ר"פ והגאון מהר"ם שיף בשנת תרי"ג שני כתובים זה אח"ז בר"ח אדר שני ובש"ק פ' צו ט"ז בו הגיעני שנית ולהיות כי יסוד דבריו הם על ספרי יד שאול ואחת מהם שייך כאן אעתיק כאן כלו והנה מ"ש להשיב על דברי סי' רט"ו ס"ק א' על מ"ש שם דבנדר לא שייך עשה דוחה ל"ת דהנדר על גוף החפץ וע"ז הקשה דא"כ גבי יקדש דפריך הש"ס וליתי עשה ולדחי ל"ת והא גם שם הל"ת חל על גוף הדבר ומה לי מה שהדבר נאסר במה שהוא עצמו אוסר עליו או שהתורה אסרתו הנה אין להאריך בזה והדבר מבואר דכל איסורים שאסרה תורה הוא לא מפני שגוף הדבר נאסר רק שהתורה אסרה על האדם אותו דבר זה לא מקרי חל על גוף הדבר רק האיסור על האדם אותו דבר זה לא מקרי חל על גוף הדבר רק האיסור על האדם משא"כ נדר חל על גוף החפץ ולדבריו מה חילוק יש בין שבועה לנדר ע"כ שהנדר חל על חפץ והשבועה חל על אדם אף שהדבר נאסר עליו לאכול במה שנשבע אפ"ה מקרי איסור גברא ועיין נדרים דף ט"ז ועיין ריטב"א בקידושין דף נ"ד ע"ב גבי הא דפריך ירושלים מי מקדשא והתנן כאימרא כדירים דכתב דנדרים איסור חפצא ודברים האסורים איסור גברא כמו נבלה וכדומה ע"ש והדברים פשוטים ואין צריך אריכות ומ"ש על מ"ש בס"ק ב' דצ"ל סוכה הוה שלא כדרך הנאתן וע"ז כתב דסוכה עיקר העשוי לצל כדפסלו ריש סוכה בעשויה למעלה מכ' אמה דכתיב וסוכה לצל יומם וסוכה ח' ובלבד שתהא עשויה לצל לק"מ דזה ודאי דבעי סוכה העשויה לצל אבל לא אכפת לן אם נהנה מצל ואף שיושב ואינו נהנה מצל מכל מקום עיקר חיובו היא הישיבה ואף אם לפעמים קר לו מאד ואינו נהנה מהצל מכל מקום עיקר חיובו היא הישיבה ואף אם לפעמים קר לו מאד ואינו נהנה מהצל מ"מ מצות סוכה מקיים וז"פ.